אני מרגישה כל היום על קוצים, השעתיים הראשונות היו ארוכות בשבילי בצורה בלתי רגילה, והכל בגלל שאני מחכה לשיחת הטלפון מאימא של סת'. למה היא צריכה להתקשר אלי, למה הכל כזה מסובך? אני חושקת את שיני. אבא הכל בגללך, מה הייתה שווה השתייה שלך?
"לורה!" קורא לי אריק כשאני בדרך לקפיטריה, הוא מתקרב אלי ומעביר יד בשיערו האדום הצבוע, "מה קורה?" הוא מתנשף מעט ואני מגחכת. "יותר טוב." אני עונה, מנחשת לגבי מה הוא באמת שואל.
אריק ואני חברים טובים מאוד מאז שהיינו ילדים, כשעדיין הרטיב את המיטה. הוא בין היחידים שיודע את הסיפור עם המשפחה שלי, לפני שנתיים מרוב הקרבה שלנו אפילו יצאנו, כמה שבועות, אבל התבלבלנו בין רגשות חבריים ורומנטים.
"מה איתך?" אני שואלת, ואנחנו צועדים לקפיטריה "המאמן לא מרוצה ממני, הוא קרא לי לשיחה היום." הוא מלמל ומגרד את עורפו במבוכה, "אוי שיט נכון!" הוא תופס בשיערו "אמ..ביי לורה אני חייב לרוץ, אני אמצא אותך אחר כך!" הוא צועק לעברי כשהוא כבר מתחיל לרוץ. אני שמחה ששאלתי אחרת הוא היה שוכח, כמו דברים רבים אחרים שהוא שכח כבר בעבר, כמו הוידוי שלו כשהיה שיכור. אני רואה את אוריינה וסטלה ורצה אליהן אבל מישהו דואג להפריע לי.
אני מועדת ונופלת על הפנים באמצע המסדרון, אני מסתובבת אחורה ומבחינה במיק וטניה. כל צל של חיוך נמחק מפני, אני קמה מהרצפה כשברכיי פועמות בכאב, בטוח יישאר סימן כחול שימשוך את העיניים.
"מה?" אני צועקת עליהם, מיק מחייך את חיוכו הממזרי וטניה מראה לי אצבע משולשת "הפרעת לי בעין," לועגת לי טניה, סורקת את הלבוש שלי ואז מיישרת אלי מבט. לפני שהיא בטח תפלוט עוד עקיצה בנוגע ללבוש שלי אני קוטעת אותה בגסות " אני שמחה שזה ככה, אני אמשיך להפריע לך אבל לא שאלתי אותך ,שפוטה." מיק מצחקק בתגובה. "לא מצליח להתגבר עליי מיק?" אני שואלת ומשלבת את ידיי, אני אמורה ללכת להמשיך בדרכי אבל אני באמת מעוניינת בתשובה.
אני ומיק יצאנו במשך חודשיים ונפרדנו לפני שבועיים בערך, אחרי שנודע לי מה הורי עשו, אבל זו לא הסיבה. מיק רצה שנשכב אבל אני הרגשתי לא מוכנה והוא לקח את זה אישית, נסע למועדון ובגד בי עם הרקדנית הראשונה שהוא ראה. "כנראה שלא, זה יותר מידי מצידך לבקש ממני להפסיק להציק לך." הוא משיב, משועשע לגמרי מהסיטואציה. אני לא יודעת אם הוא באמת מתכוון למה שאמר, האם מיק עדיין חושב עלי?
לא! אני צועקת על עצמי בתודעה שלי, מיק בגד בי, הוא החליף אותי בהזדמנות הראשונה שהייתה לו. טניה. הוא היה עד כדי כך נואש בשביל לפנות לטניה, היא הייתה ידועה ברשימה הכי ארוכה של בנים שהייתה איתם, נקרא לזה ככה. היא אולי הייתה יפה אבל אין בה כלום. או שזה בדיוק מה שמיק אי פעם היה צריך? היה מספיק שאהיה יפה. אני לא עונה, אני פונה ישר לקפיטריה מעבירה יד בשיער בעצבנות, היום הזה רק משתפר.
YOU ARE READING
לא שלך
Romance"אני לא מסוגלת לחיות איתך!"יבבתי בתסכול, והשלכתי לצד החדר את האגרטל היקר שלך, שהיה יותר חשוב לך ממני, לרצפה. "תלמדי." חייכת את החיוך הזחוח שלך. "את מרגישה אלי משהו," "ואתה מרגיש משהו לחזייה שלי." אביה של לורה אבני שקע בחובות, והפתרון היחיד היה מכיר...
