לא שלך

חלק 18

ישבתי באמבטיה ורצו במוחי תמונות של כל הדברים שקרו עם סת' בשבועיים וקצת האחרונים.בסערה, במערבולת, זעקו אליי קולות צחוק וחיוכים מתוקים וטהורים, הידיים שלו מחבקות אותי, השפתיים שלו על השפתיים שלי, העיניים שלו עליי, הזרועות החיכוכים הכל. ידעתי בדיוק מה אני עלולה לאבד.

לא חשבתי על ההצהרה שלו, שקטעתי בשלום ולעזאזל. לא עבר מספיק זמן מכדי שיוכל לטעון שהוא לא רק רוצה לדפוק אותי ואת יחסי החברות שלנו, אלא הוא מאוהב בי. בנוסף, ידעתי מספיק על סת' ויחסו לבחורות ומסגרות, אין שום כיוון לקשר רציני. סת' לא טיפוס מתאהב, ובכלל לא מאהב, לשחק באנשים הוא יותר תחום ההתמחות של הסטוציונר רומנס, שלמרות שיצא להפסקה קצרה לא בהכרח השתנה.

 אף אחד כנראה לא יבין מדוע אני כל כך נאחזת בחברות שלנו, מה היא חשובה? ואני אענה בפשטות, יותר לעצמי מאשר לחסרי הבנה, כי זה היה חשוב בהרבה מהבלבול שלהם או אולי שלכם. היא הדבר היחידי שמחזיק אותנו יחד, מייצב אותנו. אני בשום פנים ואופן לא רוצה למצוא את עצמי מתגלגלת אחורה. 

ואז זה קרה... נזכרתי בתחושה המדהימה כששפתיו נחות ונעות על שלי, כיצד הוא משך את שפתי התחתונה בהתגרות, כמה רוך ועדינות הוא הפגין כאילו הייתי עשויה מחרסינה. טלטלתי את ראשי, לא. הוא סתם משחק איתי, הוא רוצה שאני אחשוב עליך, אוסיף לו לאגו, הכל משחק.

נכון...?

הסתגרתי בחדר עד הגבול שהבטן המקרקרת שלי יכלה לשרוד, הרי ויתרתי על הנשנוש בשבילו, 'אוכל קודם להכל לורה.' הזכרתי לעצמי ופתחתי את דלת המחסום שלי. ירדתי באי רצון במדרגות, ישר הבחנתי בו יושב על הספה, עיניו בעלות הגוון הנדיר תכול טורקיז הסתכלו עלי לשבריר שניה, ואז חזרו להסתכל על הטלוויזיה. 

יופי, תודה, הוא לא פלט שום עקיצה או ניסה לדבר, ומבחינתו בטח בכלל שום דבר לא קרה. הזדקפתי, הרמתי את סנטרי מעלה הכל טוב לורה, כך או כך.

חיטטתי במקרר ואז שמעתי צעדים לקראתי ישר הזדקפתי וסגרתי את דלת המקרר. "היי, תרגיעי רק באתי להניח את הכוס." הוא אמר בשילוב מוזר של לעג שנסלח, ואני מתרכזת בבלורית המהממת שלו, הפרועה כעת כמו הבנאדם שהיא מקשטת. אני מרימה לעברו גבה ספקנית, "רק להניח כוס?" אני מבררת, הוא צוחק מניח אותה בכיור ואז נשען עם גבו לשיש ואני מחכה שיגיד משהו, אני מוכנה לכל דבר. "למה את לא מאמינה לי?" פי נפער.

אני וסת' התיידננו לאחרונה והוא היה הכל חוץ ממטומטם, אז למה שהוא יישאל דבר כזה?

כבר חשבתי על זה, והכל מסודר אצלי במגירות הנכונות, ואני הולכת עם הראש ולא הלב ולא המוח הנשי שמתחת לבגדיי. האמת שמעט הפתיע אותי שזה לא ברור לו מאליו. "למה אתה שואל?" אני עונה לו בשאלה הטאקטיקה הכי טובה. הוא יודע למה אני לא מאמינה לו, הוא לא תמים ובטח שלא טיפש. כל החיים שלו הוא עסוק בלבלבל לאנשים את השכל, כמו האבא העשיר שלו, ככה זה עובד.