אני וסת' רומנס חברים...אפילו לחשוב על זה מוזר לי, מלכתחילה היינו שני טיפוסים מנוגדים זה לזה, הפכים ככל האפשר. אבל טוב, זה עדיף על יריבות בכל אופן, אולי זה יעזור לנו להגיע למצב של שלווה בבית הזה.
אני קופצת מהמיטה באנרגטיות. יש לי מצב רוח היום, נראה לי הגיע הזמן לפרוק לפחות מזוודה אחת. המצב רוח שלי עד כדי כך טוב שאפילו עבודת פרך כמו לדחוס את כל הבגדים שלי לארון מוגבל- לא הורסת אותו. אני יורדת למטה בחיפזון, מדלגת על המדרגות ומדמיינת לעצמי שאני איזה אשת עסקים מצליחה שנהנת מחיה היפים והעשירים. אני מכינה לעצמי קפה כממשיכה לחלום ואז כשאני לוגמת ממנו נזכרת שאני בכלל לא אוהבת קפה, אני הזויה היום, על הדרך אני נזכרת גם בחבר החדש שלי שלא נראה באופק.
השעה מוקדמת מידי בשביל לצאת, לפחות זה מה שאני חושבת, אני מחליטה לבדוק את שטח הפנטהאוז בחיפוש אחריו, הרפתקאות בוקר. אני לא מוצאת אותו בשום מקום אז הוא ישן. אני מסתכלת על השעה ודי מאוחר. אני הולכת בהיסוס לחדר שלו חושבת אם אני צריכה להעיר אותו. אני מפחדת מהתגובה שלו, גם אין לי שמץ, אולי הוא לא תכנן ללכת לבית ספר היום. אני לוקחת נשימה עמוקה והרעד מפסיק. זו מחווה ידידותית הכל בסדר, ועל הדרך פלישה למרחב האישי שלו. עוד לא הייתי בחדר שלו . לעזאזל.
אני מסובבת את הידית בעדינות מנסה לא לגרום לדלת לחרוק על צירה, החדר חשוך אבל אני רואה שקירותיו כחולים ועליהם לא מעט פוסטרים, שולחן כתיבה בפינה וספה מול פלזמה ענקית עם שולחן זכוכית בכניסה, מיטה זוגית עם ראש מיטה כהה באמצע. וואו. בחדר דולק מזגן .הוא לא נורמלי! אני מחבקת את עצמי משפשפת את עורי. הוא ישן עם הגב לדלת, וחסר חולצה, אני מקווה שרק חולצה. הכתף השרירית שלו מגיחה מתחת לשמיכת פוך כחולה, והפוני הברונטי שלו פזור על הכרית הוא נראה מאוד לא מזיק, כמו בן אדם, כשהוא ישן. אני חוצה את החדר בצעדים קטנים, גם בגלל הסיטואציה וגם מהפחד למעוד על משהו, התריסים בחדר סגורים ולא עוזרים לי לאתר מוקשים.
אני לוקחת כמה רגעים בשביל להנות מהמראה שנגלה לעיני, 'במציאות אחרת הייתי כל כך נמשכת אליך סת' רומנס', הוא היופי בהתגלמותו.
אני מתקדמת לעברו ונוגעת בכתפו בעדינות ובמעט חשש, "סת'," אני קוראת בקול קצת צרוד, אני מכחכת בגרוני ומנסה שוב. מזיזה אותו מעט "סת'." הוא זז מעט נראה שהתעורר, אבל הוא לא פוקח את עיניו ונשימות עמוקות וסדירות שוב נשמעות.
זה נמשך יותר מידי זמן, "בוקר טוב, סת'." אני מגבירה את קולי ומקבלת את התוצאה הרצויה הוא פוקח את עיניו ומשפשף אותן. הוא מתרומם מעט על צידו סורק את חדרו ואז מביט בי בעיניים מצומצמות. "לורה..?" הוא תוהה בצרידות, ככה הברונטי נראה חמוד, אפשר להתבלבל ולחשוב שהוא תמים. "כן, אני לא יודעת אם היו לך תוכניות להבריז פשוט אם לא, מאוחר כבר." אני מסבירה מגרדת את עורפי בלחץ.
"אני מתחיל באחת עשרה," הוא מפהק ואני מרגישה את הלב שלי צונח לנעלי בית הארנבים שלי, מה עשיתי? איזה סתומה אני, זה היה מעשה מטומטם, מטומטם לא המילה הנכונה! אני סוטרת לעצמי מנטלית, איזה פאדיחה אלוהים! "אוי סליחה, מצטערת לא התכוונתי רק-, "כמה את מדברת, רק התעוררתי." הוא מפהק שוב, מתיישב נשען על ראש המיטה ומתאמץ להשאיר את עפעפיו פתוחים.
"הכל טוב, תודה. זה ממש נחמד מצידך," הוא מוסיף וזז הצידה תופח על המיטה שלו אחרי שהסתכל על השעון. אני מרימה גבה לעברו, מה הוא רומז או מציע לי כשהוא מפנה מקום על המיטה שלו? המחווה הזאת שלו גורמת לי רק יותר להתחרט. "לא יודע מה איתך אני חוזר לישון, באשמתי הלכת לישון מאוחר אז אני מוכן להצטופף." הוא מצחקק ופיהוק שוב תוקף אותו אני צוחקת יודעת שהוא לא רציני.
"אני רציני" הוא קורא את המחשבות שלי ומבטל אותן. "סת'..." אני מותחת את שמו המורכב משתי הבהרות בלבד. "זה לא נראה לי-,"
"אני לא אעשה כלום, מבטיח. היית נחמדה כלפיי אני רק גומל לך, נסי אותי." הוא משכנע אותי ביושר כוונותיו, אבל זה אומר משהו. לשכב עם גבר באותה מיטה. בשבילי לפחות וגם בשביל סת', גם בשביל מישהו כמוהו.
אני נגעלת כשאני חושבת מה נעשה על המיטה הזאת ואין סיכוי, "רוצה תאמיני רוצה לא, אבל המיטה שלי הייתה רק שלי עד כה, ואני מציע אותה עכשיו בפעם הראשונה, אז תקפצי על זה לפני שאני סוגר." יש בנינו טלפתיה חולנית או שאני סתם שקופה. זה באמת מרגיש שהוא קורא את המחשבות שלי.
אני מעבירה משקל מרגל לרגל שוקלת את זה. אם אני אסרב אני לא יודעת מה יהיה עם היחסים שלנו, אנחנו מהלכים על חבל דק, ולמרות שאני וסת' חברים כלום זמן, הספקתי לאהוב את זה יותר מידי בשביל לחזור אחורה. אני נכנעת, אנחנו רק שוכבים באותה מיטה, עשיתי את זה גם עם אריק כשראינו סרטים במחשב הנייד שלי אבל די ברור שעם אריק זה שונה ואין מה להשוות. ובכל זאת.
"בסדר." אני צוחקת, והוא זז עוד למרות שהמיטה ענקית והוא פינה לי מספיק מקום, הוא מכבד את המרחב שלי בכל זאת. אני מסיטה את השמיכה הצידה ונשכבת על המיטה הרכה ואז מתכסה בפוך שהתחמם מחום גופו של סת'. אני נוזפת בעצמי שהסכמתי, אבל אני נחושה לטעום עוד מהחיים החדשים שלי, מבעל זוג העיניים בעלות הגוון הטורקיז המיוחד שלא מתאכזר אלי. עשיתי היום הרבה דברים נועזים...שינה אמורה להרגיע אותי.
סת' נרדם על צידו עם הגב אלי כשכרית דחוסה תחת ראשו, כמו שהוא הבטיח הוא לא עשה דבר. שמר על המילה שלו. אבל אני לעומת זאת, שוכבת על גבי וחושבת על הבית, על החברים, נמנעת מלחשוב על מי שישן לידי ועל השעון המתקתק. השיעור הראשון שלי מתחיל עוד כמה דקות, אני אגיע בהפסקה ביחד עם סת' כנראה. באותם רגעים לא נראה לי הגיוני שהוא לא יקפיץ אותי. אני לא שמה לב איך שאני נופלת בפיתוי העייפות ונרדמת סומכת על הפלייבוי בעיניים עצומות.
אז היוששששש
איזה משחק מילים במשפט האחרון חהחה, טוב אז אני ממש אהבתי את הפרק הזה, הוא היה יכול להראות לכם נודניקי אבל אני היה חשוב לי להציג לעיניכם את ההרהורים של לורה. אני מקווה שתבינו את המעשה שלה ולא תשפטו, היא רוצה שקט בבית והיא מרגישה בודדה, דיי אני אוהבת את השניים האלה אבל הם בפרנד זון קשה.
מקווה שנהנתם מהפרק😊
אוהבת אתכם❤️💜
YOU ARE READING
לא שלך
Romance"אני לא מסוגלת לחיות איתך!"יבבתי בתסכול, והשלכתי לצד החדר את האגרטל היקר שלך, שהיה יותר חשוב לך ממני, לרצפה. "תלמדי." חייכת את החיוך הזחוח שלך. "את מרגישה אלי משהו," "ואתה מרגיש משהו לחזייה שלי." אביה של לורה אבני שקע בחובות, והפתרון היחיד היה מכיר...
