נכנסנו לגלידריה חמודה וצנועה, ברגע שרגלי עטופה בנעל שחורה דרכה על המרצפות הורודות של הגלידריה הלכתי בזריזות לעבר המאכל האהוב עלי, היה בזה הרבה מעבר לקינוח. שמעתי ברקע את סת' צוחק עליי, "אני לא עומדת בזה, יש להם גלידת סניקרס!" צווחתי לעברו, ובלי התלבטות התחלתי לדקלם למוכר את שלושת הטעמים שאני רוצה. אפילו בלי להביט במחירון לקחתי את המנה הגדולה ביותר, זה על חשבון סת' והוא במילא חייב לי...אז כן, רוששתי אותו. והוספתי לזה בקבוק מים מינרליים.
" אני מבין שהחינם עשה לך את זה אבל את לא צריכה למות על זה," הוא אמר כשהתיישבנו, טוב, מגדל הכדורים באמת היה ממש מרשים אבל לא היה לי ספק שאני אגמור את זה. "אתה לא יודע למה אני מסוגלת." קרצתי לו ולקחתי כפית מהגלידה, זה הדבר הכי טוב שקרה לי היום. "טוב זה בהחלט כוח על." הוא ישב מולי כשסנטרו נתמך על שתי כפות ידיו. התנוחה שלו הזכירה לי ילד הצופה באקווריום. אני הייתי האקווריום. "אל תזלזל," הערתי לו, גלידה זה נושא מאוד רגיש עבורי היום. אחרי כמה דקות בגלידריה הזו, לצד השולחן הקטן והפרחוני שמחתי שהבחורים גרמו לנו לעוף משם כי לבית הקפה ההוא לא היה מה להציע לי מלבד התה.
"אני לא מזלזל אני מתרשם." הוא אמר ולגם מהבקבוק מים שלו כלומר שלי, ריחמתי עליו. לפתע נזכרתי במשחק שרציתי דרכו לנדב פרטים מסת'. "רוצה לנסות מחדש את העשר שאלות?" שאלתי אותו, והוא התרווח על כסאו. "כבר חשבתי שלא תציעי. אני ראשון חבל לי להסיח לך את הדעת מהמגדל הזה." לא היה אכפת לי שהוא שיתחיל, יגיע גם תורי לתשאל אותו.
הבטתי לעברו בציפייה, מסוקרנת ממה שהוא עומד לשאול . "את באמת מסוגלת לשים בצד את מה שקרה?" הוא שאל, לקחו לי כמה שניות להבין על מה הוא מדבר. הרהרתי על זה, מחוץ לבית קפה בכל סערת הרגשות לא יצא לי, אני חושבת שאנחנו יכולים לתת אחד לשנייה הרבה יותר בתור חברים מאשר אויבים. אני לא יודעת למה אבל עיקצץ לי בפינה חשוכה מאוד המילה חברים.
ראיתי את כל הבחורות בגלידריה לוטשות בו מבטים, והנהנתי מהדרך בה המבטים של הבחורות משתנים כשהן מעבירות את מבטן מסת' אלי. כאב לי שמי שיושב מולי לא יוכל להיות הבן זוג שלי, כאב לי שהזדמנות הפז הזאת תעקוף אותי. רק עכשיו אני חושבת כמה מזל היה יכול לבוא עם העסקה הזאת, לעזוב את הבית כבר בגיל שמונה עשרה כשאין צורך להידפק בחיפוש מקום, ושותף לחיים. זה כאילו הגישו לי הכל על מגש כסף, אבל לא קלטתי את זה בזמן ואני וסת' כבר סטינו מהמסלול רחוק מידי.
"כמו שאני מסוגלת לסיים את הגלידה הזאת." לאחר שיצאתי מבועת המחשבות ששקעתי בה סיפקתי לו תשובה, "כלומר כן." הוספתי למען הסר ספק והוא חייך אלי חיוך שהיה שווה מיליון דולר. "אבל שידוכים זה בכל זאת דבר שלא צריך לקרות לדעתי," אמרתי את זה יותר לי מאשר לו, רציתי לשכנע את עצמי בשביל שאפסיק לאכול את עצמי, אפסיק להרגיש אכזבה והלב הרעב שלי יפסיק לחפש אהבה בין זרועותיו.
YOU ARE READING
לא שלך
Любовные романы"אני לא מסוגלת לחיות איתך!"יבבתי בתסכול, והשלכתי לצד החדר את האגרטל היקר שלך, שהיה יותר חשוב לך ממני, לרצפה. "תלמדי." חייכת את החיוך הזחוח שלך. "את מרגישה אלי משהו," "ואתה מרגיש משהו לחזייה שלי." אביה של לורה אבני שקע בחובות, והפתרון היחיד היה מכיר...
