לא שלך

פרק 25

רקדתי לצלילי המוזיקה שהתנגנו מהטלפון שלי, הזמרת האהובה עלי שרה ואני צרחתי בעקבותיה, תוך כדי סדרתי את הארון שלי.
התעורר בי חשק עז לניקיון. למעשה לא, ממש לא. איך בכלל יכול להיות חשק לזה?

הייתי צריכה להעסיק את עצמי במשהו, הידיים שלי רעדו בזמן שקיפלתי בגד מערימה בלתי נגמרת של עוד כאלה.
‌זה יגמר מתישהו? שאלתי את עצמי בייאוש כשהסתכלתי כמה עבודה נשארה לי, השיר התחלף לאחד קצבי יותר והתחלתי לעבוד כמו מכונה. עד שבעיניי קלטתי חולצה אחת... שיכלה בקלות להחליף בערך שלה את כל החפצים שהיו לי.
זאת הייתה חולצה עם הדפס של התמונה שלי עם סטלה ואוריינה, אני הייתי באמצע ומשכתי את שתיהן אלי. אוריינה הוציאה לשון וסטלה עשתה לי קרניים ואני חייכתי בעיניים עצומות.
 אם הייתי משאירה אותן פקוחות וודאי היו ניתזות ניצוצות שמחה לכל עבר.  כשאחזתי בבד הנעים הרגשתי איך רגשות מציפים אותי.
העיניים שלי התחילו לייצר תמיסה מיימית כשחשבתי שכבר שום דבר לא יהיה כמו שהיה, שאני אצטרך להתחיל הכל מחדש וכמה שזה יהיה בזבוז זמן. רציתי להרביץ לסת' ובו זמנית ליפול על כתפו ולבקש שיעלים את כל הדאגות שלי, למרות שהוא זה שיצר אותם. בראש שלי הוא המשיך להיות דמות הגיבור המרכזית בחיים שלי.
שמעתי דפיקות על דלת החדר שלי, לפני שהספקתי לענות כבר פרצו אליו.

"לו-" סת' ניתקל בחזייה שלי שהייתה זרוקה על הרצפה לצד הדלת, "וואו." הוא פלט אחרי שראה את התמונה הכוללת של החדר. כיסיתי את הפה וניסיתי לבלוע את הצחוק שלי, "את בטוחה שכל זה..." הוא הצביע על כל הבגדים הזרוקים בערימות, "עומד להיכנס לארון?" הוא שאל עם עיניים פעורות, הוא כנראה לא גר עם אישה אף פעם קודם לכן. אמא שלו עדיין הייתה חידה בשבילי, הוא אף פעם לא דיבר עליה. ידעתי שיש לו אמא רק מפני שלפני כמה שבועות היא התקשרה להכיר אותי ואני סיננתי אותה. בטעות כמובן.

" יאפ, צריך, הרי זה יצא משם." עניתי בפשטות, האמת, שככל שקיפלתי יותר ויותר בגדים התחלתי לפקפק בזה.
"אני יכול לפנות לך את הארון במסדרון אם זה הדרדר," הוא גירד את עורפו וחייך אליי מתוך רחמים, ואז מחא כף ובכל זאת נכנס לחדר, בועט הצידה את החזייה.
הרמתי גבה לעברו אבל העלמתי מזה עין באופן כללי.
"בכל מקרה תדחי את ההנאה הזאת לאחר כך, יש לנו תוכניות." הוא נשמע נרגש, וגם אני הרגשתי פרפרים מתעופפים בבטן שלי.
"מה תיכננת לנו?" שאלתי בקול חושד, מי יודע מה נכנס לראש שלו. "אני נראה לך אידיוט?" הוא שאל ועיניו התכולות התחפרו בשלי. זזתי מעט אחורה מהתוקפנות. "לא. מה הקשר?" שאלתי בתמיהה, הא?

 ואז הוא חייך, חייך כמו לוציפר. וסת' היה השטן הפרטי והסקסי שלי שכל הבעיות שלי התחילו והסתיימו בו. ואיכשהו..הוא גם זה שפתר אותן. אז הוא היה בחצי משרת מלאך. "אז למה את חושבת שאני עומד לספר לך?"

 זרקתי עליו חולצת טריקו שלי.

הוא תפס אותה באוויר לפני שפגעה בפרצופו היפה, הוא סקר אותה שתי שניות והכריז, "ותלבשי את זה! זה מצוין." ומיד לאחר מכן החצוף הסתלק. אני לא מתכוונת ללבוש את החולצה הזאת.