Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 6

פרק 6-
קלרמן-
לכו חפשו את ההגדרה המילונית לפראייר אידיוט במילון כי מעל בטח תופיע תמונה שלי בגודל מלא בצבע והכל בתור דוגמה למצב המצער. היי, לפחות תרוויחו תמונה של הגבר הכי יפה בכל איזור ניו אינגלנד למרות ההגדרה המצערת שלי.
מצאתי את אריאל והחתולה בתור לווטרינר ופשוט לא יכלתי להתנגד לעיניה האדומות ולדרך שבה כירבלה את היצורה בזרועותיה אבל איכשהו אחרי שאמרתי לך שאני מוכן שהחתולה תשאר מצאתי את עצמי איתה בחנות חיות מתעקש לקנות ליצורה דברים של חתולים בשווי של יותר מ-250 דולר. עמוד גירוד מוזר as fuck, שק אוכל מפואר, מיטת חתול מפנקת, ארגז חול ענקי וצעצועים מכל מיני צבעים וצורות. אני יודע שזה נשמע מטורף אבל הרגשתי כל כך רע שהייתי חייב לפצות אותה אז עשיתי את זה בדרך היחידה שבה בני משפחת קלרמן פתרו דברים- כסף. והיה נדמה שזה עובד כי ביציאה מהחנות קיבלתי חיבוק ונשיקה על הלחי אבל ידעתי שזה ממש לא בגלל הכסף או מה שקניתי כי היא לא הסכימה להיות שותפה למסע הקניות והקפיאה את התחת המתוק שלה מחוץ לחנות החיות בזמן שאני יצאתי לקנות דברים לחתולה שלא רציתי בכלל ורק הבוקר השתינה על המיטה שלי.
היינו ברכב שלי בדרך חזרה לפנוויל כי היא הגיעה לכאן במונית. שלג קל ירד ואני נסעתי בזהירות בזהירות על הכביש החלק. החתולה חסרת העין הייתה מכורבלת בחיקה ואני נסיתי להשלים עם הסטיאוציה.
״ספנס?״ קולה העדין קטע את השקט במכונית קצת לפני שנכנסו לפנוויל.
״אה?״
״תודה. אתה הכי, הכי בעולם״ היא לחשה וידה העדינה נחה על ירכי.
״אני יודע״ העליתי על שפתיי את החיוך הכי שחצני באוסף שלי.
״גם אני״ היא ציחקקה.
היה לי כל כך כיף לשמוע את הצחוק שלה... כאילו הוא הצליח לפתוח חדר בלב שלי שהיה נעול במשך שנים על גבי שנים. ואולי הוא באמת הצליח. מאז שאריאל הופיעה בחיי הרגשתי את השינוי שעברתי מגיע בהדרגה אבל עכשיו אי אפשר היה להתעלם ממנו. בהתחלה כשחשבתי עליה כשהייתי עם בנות אחרות אמרתי לעצמי שזה רק כי היא אומרת לי לא ואולי זה באמת היה העניין... אבל היו בנות בעבר שאמרו לי לא ומיד ירדתי מהעניין ומצאתי מהר מאוד לפחות עשר אחרות שיגידו כן, במחלקה הזו לא היו לי בעיות. ואז דמיינתי אותה כשעשיתי סקס עם בנות אחרות ופה באמת הבנתי שיש לי בעיה... אז פניתי לדרך השניה שבה גברי משפחת קלרמן פותרים דברים- סקס. זיינתי על ימין ועל שמאל- בנות אחווה, שפנפנות הוקי, בנות מפי-בי, בנות מקולג׳ים אחרים, בנות מאפליקציות והשיא היה בחופשת החורף. הייתי נחוש להעיף מהראש שלי את הרעיון המטומטם שאריאל ואני נשכב אי פעם אז זיינתי כל פאקינג דבר עם כוס. זה אפילו לא היה מצחיק. אין לי מושג מה הלך שם בכלל... שמות ופרצופים התערבבו עם מקצועות וגילאים והמוח שלי סירב להדביק את הפער שיצרתי בעזרת הגוף שלי. הוא רצה את אריאל, הלב שלי שהייתי דיי בטוח שמעולם לא השתמשתי בו לאהבה רומנטית כבר היה בידיים שלה. וזה היה מפחיד, זה פאקינג מפחיד... בעיקר עכשיו כשאני יודע שלה אין שום רגש כלפיי, לפחות לא הרגש שהלב הטיפשי שלי מחפש. הרעיון של מונוגמיה עדיין החריד אותי במובן מסוים אבל היחידה שהייתי מוכן לסכן את זה בשבילה בהחלט לא הייתה שם.
הגענו לבניין ואני סחבתי את כל הדברים בשתי גיחות בזמן שהיא מיקמה את החתולה וחיממה לנו את המקרוני עם הגבינה שהכינה במיוחד בשבילי.
הוא לא היה ממש טעים אבל בכל זאת סיימתי שתי צלחות ושיקרתי שהיה מעולה.
״אתה שקרן אבל תודה על המחמאה״ אריאל חייכה ונתנה לי נשיקה מתוקה על הלחי.
נשיקה על הלחי=חצי זקפה.
״מה תודה, תפשטי״ הלוואי.
״היית מת״ היא נותנת לכתפי מכה קלה.
כן, הייתי מת.
״את כל כך חייבת לי לאטה אבוקדו וסט של לבנים סקסיים בכביסה״ שלחתי לעברה את החיוך הממיס שלי.
״עשינו עסק״ היא הנהנה.
״ולאפ דאנס. את חייבת לי לאפ דאנס״ אני מנסה את מזלי.
״לך לישון..  אולי אני אבוא לבקר אותך בחלומות״ היא מצחקקת ומדביקה לי עוד נשיקה על הלחי לפני שהיא פורשת לחדר שלה.
אני נאנח ופורש לחדר שלי גם. אני מחייך כשאני קולט שהמזרון של חדר האורחים שהיא השתמשה בו להחליף באופן זמני את המזרון שלי קטן מיד למיטת הקינג סייז שלי. לילה אחד ככה עד שהמזרון החדש שלי יגיע מחר אחר הצהריים. אני נועל את הדלת שלי ליתר ביטחון כדי שאני לא אצטרך להזמין עוד מזרון בגלל החתולה המשתינה. אחר כך אני נכנס למקלחת ואחריה אני לובש על עצמי מכנסי טרנינג שחוקים ונכנס למיטה. אני מספיק למצוא את הפרק שבו הפסקתי בסדרה ׳חץ׳ ולפני שאני לוחץ על פליי הטלפון שלי מצלצל. הצצה קטנה במסך שלי מגלה שהמתקשר הוא לא פחות ולא יותר מאשר ריצ׳רד קלרמן, אבא שלי.
״הלו?״
״ספנסר, שלום״ קולו העבה והכבד של אבי בוקע מהעבר השני של הקו.
״היי אבא״
״התקשרתי על מנת להזכיר לך את אירוע הפתיחה של המלון המחודש בקולורדו. אמך כבר בחרה עבורך את החליפה המושלמת ואתה רק צריך להיות שם בזמן ולהתנהג באופן ראוי. לשם שינוי.״
אני נושך את שפתי התחתונה בכוח ומנסה לא לענות לאבא שלי באיזו התחכמות. עברו שנים מאז הפעם האחרונה שבה איחרתי לאיזה אירוע מטופש של אבא שלי אבל הוא לעולם לא ישכח לי את הפעם ההיא שבה כן איחרתי. כמו שהוא לא ישכח לי את הפעם ההיא בגיל 15 שהגעתי שיכור באופן מגוחך לאירוע השקה והקאתי על עצמי ועל הנעליים שלו. או כל מעידה ושטות שאי פעם עשיתי. אבא שלי היה מהטיפוסים שיזכרו כל החיים את כל החרא שעשית וידאגו להטיח אותו ולנופף בו וישכחו כל דבר טוב אחרי טפיחה קצרה על השכם, במקרה הטוב.
״אני אהיה שם. עוד משהו?״ השאלה שלי קרה ואני מת כבר לסיים עם השיחה הזו.
״לא. שיהיה לך ערב טוב, ספנסר״ הוא ממשיך באותו טון מוכר וישיר.
״גם לך, אבא״ אני מחזיר ושומע את צליל הניתוק מהדהד.
בא לי לזרוק את הטלפון ופאקינג לשבור אותו אבל אני מוותר על העניין. לשבור דברים לא עזר לי אף פעם ורק גרם להורים שלי לשלוח אותי לפסיכולוג בגלל ׳בעיות זעם׳. זה תמיד היה הפתרון שלהם לכל בעיה- קודם כל הבעיה היא כמובן בי ודבר שני לשלוח אותי לפסיכולוג שיטפל בי. כי הורות לא היה הסטייל שלהם.
אני מניח בצד את הטלפון שלי ולוחץ פליי בשלט. המסך השטוח הענקי מתעורר לחיים ואני משאיר בטווח בטיחות את אבא שלי והשיחה הקצרה והקרה בנינו.
אחרי כמה פרקים נשמעת דפיקה על הדלת שלי ואני יודע בדיוק מי תעמוד בפתח. הזין שלי מתחיל להתרגש למרות שאני יודע מראש שזה לא ביקור לילי כזה.
אני קם ופותח את הדלת. היא עומדת בפתח לבושה בפיג׳מה ורודה וצמרירית עם הדפסים של כוכבים קטנים בצבע כסף. היא כל כך פאקינג חמודה שזה פשע.
״יש מקום בשבילי על המזרון?״ היא מחייכת חיוך עדין.
״תמיד״ אני מהנהן.
היא נכנסת פנימה ואנחנו נשכבים יחד במיטה, מכורבלים מתחת לשמיכה. הבחורה הראשונה והיחידה שאי פעם התכרבלתי איתה. אני מפעיל את הפרק הבא ומשתדל להתעלם מהזין שלי שעדיין משוכנע שזה ביקור לילי מהסוג הסקסי. זה לא היה. אבל הייתי זקוק לזה, לחיבוק ולקרבה שלה כדי להמיס את הכעס והמרירות שהשיחה עם אבא שלי העלתה בי. החום שלה המיס תוך שניות את הקור שלו.