Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 29

פרק 29-
אריאל-
קינחתי את אפי הדולף שוב וכירבלתי לחזה שלי את בלה. בשבוע האחרון זה כל מה שעשיתי בעיקרון- בכיתי, התכרבלתי על הספה של אניה והייתי אובסיסבית בכל מה שקשור לספנסר קלרמן. היום היה אמור להיות לי מבחן חשוב אבל לא טרחתי ללכת ופשוט נרשמתי מראש למועד ב׳. הלחץ הלימודי שהיה בקו הסיום של השנה האחרונה בקולג׳ דהה לרקע של כאב הלב שלי. הכל היה נראה אפרורי ונוראי בלעדיו ושנאתי את עצמי ואת האבות המטומטמים שלנו שהצליחו להפריד בנינו ולמרות שעשיתי את הדבר הנכון זה הרגיש יותר חרא מחרא. מוקדם יותר השקעתי את שלושת הדולרים שנותרו במסגרת החשבון שלי כדי לצפות במשחק שלו שהתרחש הערב דרך אתר הספורט של המכללות. פנוויל ניצחו ועלו לגמר הפרוזן פור שאמור להתקיים בעוד שבועיים מהיום. קלרמן היה מדהים כתמיד ולוק ושאר חברי הקבוצה היו בכושר שיא. זו הייתה השעה ורבע הכי טובה שהייתה לי כל השבוע הזה. לרגע הרגשתי חלק מהמשחק הזה, חלק מהקבוצה המדהימה הזו. רק יכלתי לדמיין את האנרגיה וההתרגשות ש-שררו במגרש הביתי שלנו בזמן המשחק. לא יכלתי ללכת לשם אבל גם הציפייה דרך מסך סיפקה הצצה טובה למה שהתרחש שם. אניה הלכה למשחק ואחר כך המשיכה עם כולם לקריוקי. הרשתות החברתיות היו מלאות פוסטים על הניצחון המתוק, החגיגות והאווירה המחשמלת ואני לא עמדתי בזה ופשוט זרקתי את הטלפון לצד השני של הספה והחלטתי לישון קצת. אם אני אצליח להרדם בכלל. אחרי שעה של התהפכות בספה הקטנה נשמעה דפיקה על הדלת. לאניה יש מפתח אבל אולי היא שחכה ממנו או שהיא שיכורה מידי כדי לפתוח בעצמה. להפתעתי כשקמתי בלה זינקה מהספה ורצה לדלת שורטת אותה בעוצמה. היא בחיים לא הגיבה ככה לאניה.
״מי זה?״ קראתי לעבר הדלת המוגפת.
״תפתחי!״ ספנסר דרש מהצד השני והוסיף שתי נקישות חזקות.
שיט. שיט. שיט.
נסיתי לשמור על שקט מוחלט ולקוות שהוא ילך אבל תקוותי נופצה במהירות.
״אני רואה את הרגליים שלך דרך החריץ מתחת לדלת. תפתחי לי״ הוא דרש.
״לך מכאן!״ קראתי ולקחתי צעד אחורה.
״אין סיכוי. תפתחי את הדלת או שאני אשתמש במפתח שאניה נתנה לי״ הוא אמר בטון עיקש.
ידעתי שהוא ילך. ידעתי. ספנסר היה עקשן ואני הייתי בצרות. לא הייתי מוכנה לראות אותו. הייתי הרוסה, נראיתי נורא ולא הייתי בטוחה עד כמה אני אוכל להדוף אותו או להתמודד איתו במצבי הרגיש.
״היא לא נתנה לך שום מפתח! לך! אני לא רוצה לראות אותך!״ שיקרתי במצח נחושה.
חצי דקה לאחר מכן הדלת נפתחה בזהירות. אניה נתנה לו מפתח על אמת. חתיכת בוגדת. בלה זינקה לחיקו של ספנסר והוא תפס אותה וחיבק אותה אליו. היא התרגשה לראות אותו והתגעגעה אליו. וגם אני. כל כך. הוא נראה מדהים בג'ינס בהיר עם קרעים, מגפי טימברלנד, חולצה לבנה ומעיל עור בצבע חום בהיר. הוא היה ענקי כתמיד ושערו החום בהיר השובב עיטר את מצחו. המראה שלו העיר בי דברים כל כך טובים וכל כך מסובכים. עדיין הייתי מאוהבת בבחור הזה בכל נים ונים בליבי וידעתי שאף אחד לא מכיר אותו כמוני ואף אחת לא מכיר אותי כמוהו.
״בלה, תני לי ולאמא שלך לדבר״ ספנסר ליטף את ראשה של החתולה ודיבר אליה כאילו היא מבינה משהו.
להפתעתי היא קפצה מזרועותיו והלכה לסלון משאירה אותנו לבד בכניסה. הוא סגר את הדלת אחריו והחליק את המפתח לכיסו.
״אני לא מאמינה שהיא נתנה לך את המפתח״ הנדתי בראשי ולקחתי עוד צעד אחורה.
״זה לקח קצת שכנוע והרבה מאוד אלכוהול והסחת דעת של חבר מהקבוצה אבל השגתי את מה שרציתי כמו תמיד״ הוא חייך חיוך לבן, שחצני ומקסים. פאק.
״אני לא מאמינה שביקשת ממישהו להתחיל עם אניה רק כדי לקחת ממנה את המפתח!!״ זעמתי.
״הו תאמיני לי שזו לא הייתה מטלה בשבילו, בכלל. וחוץ מזה אני לא מי שחייב כאן הסברים אלא את, אריאל״ הוא צמצם את עיניו הכהות לעברי.
״איזה הסברים אתה רוצה, קלרמן?״ שילבתי את זרועותיי על חזי כמנגנון הגנה.
״קלרמן? באמת?״ הוא הרים גבה.
״זה השם, לא?״ הנדתי בראשי.
״לא. השם הוא ספנסר ואת יודעת את זה היטב״ הוא לקח צעד אחד גדול ונעמד מולי.
״אני לא... אני לא מסוגלת להתמודד עם זה״ התכוונתי להימלט לחדר של אניה כמו פחדנית מדרגה ראשונה אבל הוא תפס בזרועי ברכות ומשך אותי אליו.
כמעט מיד טמנתי את פניי בחולצה שלו והרגשתי כמו פאקינג טרולית. לבשתי טרנינג מוכתם וגופיה שהייתה צריכה כביסה בדחיפות והשיער שלי היה נראה כמו ערימה מדובללת של קשרים בקוקו המחורבן שאילתרתי בבוקר.
״בבקשה דברי איתי, טוסיק מתוק״ הוא ליטף ברכות את צווארי והכינוי שהדביק גרם לי לנחירת צחוק ולדמעות חמות.
״לא יכלתי עם זה... כל מה שקרה עם אבא שלי. לא רציתי להרוס לך את החיים, ספנסר. הבנתי שאני מביאה לך רק נזק וזו לא הדרך שבה אתה צריך ללכת״ הרמתי את מבטי אליו ונסיתי להשתלט על קולי שרעד.
״אז להיפרד ממני בפתק נראה הפתרון ההגיוני?״ הוא הידק את פיו לקו ישר וספקני.
״ספנסר, אני... פשוט לא יכלתי. זה קשה לדעת שהדבר הנכון לעשות זה הדבר שקורע לך את הלב״ התוודתי.
הוא נישק את מצחי וניגב את הדמעות שלי וזה רק גרם לי לבכות עוד יותר. הידיעה שאני אשלח אותו בידיים ריקות, שאני חייבת לדחוף אותי, לדחות אותו הרגה אותי. הייתי צריכה לזכור שזה בשבילו. בשביל העתיד והמוניטין שלו שנמצא בסיכון רק בגללי ובגלל האבא המניאק שלי. הייתי צריכה להתמודד עם ההשלכות.
״כי זה לא הדבר הנכון לעשות, בייבי״ להפתעתי הוא חייך חיוך קטן.
״תפסיק, ספנס״ הנדתי בראשי והתכוונתי להתרחק אבל הוא לא נתן לי.
״הלכתי לדבר עם אבא שלי״ המילים שלו מכניסות אותי להלם קל.
״עשית מה?״ מלמלתי.
״שמעת אותי. הפרידה הזו היא בולשיט. ידעתי שהוא היה האשם בכל החרא הזה והלכתי אליו. אמא שלי סיפרה לי שהוא הודה בפניה במה שעשה. ואני שמתי לזה סוף. נתתי לו את כל הקרדיט אבל ברגע שהוא פגע בך, בנו זה פאקינג נגמר״ הוא חשף בפניי ובכל מילה הטון שלו נעשה זועם יותר ויותר.
״שיט! מה עשית ספנסר?!״ צרחתי.
״מה שעשיתי צריך לעשות לפני שנים. הכסף שלו הוא בולשיט, המורשת שלו היא בולשיט. שום דבר לא שווה את מה שאת נותנת לי, בייבי. שום פאקינג דבר. אני לא כמוהו, אני בחיים לא אהיה כמוהו״ הכאב בעיניו נגע לי בלב וגמר עליי.
״הוא יפרסם את התמונות האלו... אתה לא מבין... אני לא יכולה להרוס לך את החיים. לא אחרי כל מה שעשית בשבילי, אני אוהבת אותך יותר מידי מכדי להרשות לזה לקרות״ הנדתי בראשי בייאוש רק מהמחשבה על ההשלכות ההרסניות של הדבר.
״החיים שלי לא יהרסו ולא שום דבר. יש לי קרן נאמנות, ירושה ענקית, נכסים בעולם. אני לא צריך אותו ואת כל האימפריה שלו אם זה אומר שאני אחיה כל החיים תחת השוט שלו. הוא לא יגיד לי את מי לאהוב, לא זה״ הוא חפן את פניי והביט לתוך עייני בנחישות שראיתי רק אצלו.
״אני הורסת לך את החיים עם החרא הזה, זה לא הוגן״ הבכי פרץ ממני בבת אחת באלימות.
ספנסר חיבק אותי אליו חזק חזק והגן עליי בזרועותיו החזקות.
״את לא הרסת שום דבר, טוסיק מתוק. את בנית הכל, בנית אותי והפכת אותי לגבר שלא דמיינתי שאני יכול להיות״ הוא לחש באוזני.
״אבל... התמונות...״ הצלחתי לחלץ מפי עם הבכי הנוראי.
״זין על התמונות״ הוא אמר ללא שמץ של היסוס.
״אתה מטורף״ מלמלתי.
״את ידעת שאני מטורף מההתחלה אז אין לך זכות להתלונן״ הוא לחש ואני פשוט התפרקתי לרסיסים בזרעותיו.
הוא חיבק וניחם אותי עד שהבכי נרגע. הוא נתן לי לשתות מים וחבילת טישו. ואז הלכנו לשבת על הספה. התכרבלנו מתחת לשמיכה.
״אני מצטערת״ לחשתי בזמן שראשי נח בחיקו.
״פשוט אל תעזבי אותי שוב, בסדר?״ הוא חייך את החיוך המתוק להפליא והסקסי להחריד שלו.
״בחיים לא״ הבטחתי לו בלב שלם.
״אני לא פוחד, אריאל. חשבתי שאחרי שאני אתנתק ממנו אני אמות מפחד אבל זה פשוט לא קורה״ הפעם גאווה כיסתה את מילותיו.
״אתה אמיץ וחכם יותר מכפי שאתה יודע, ספנס. תמיד ידעתי את זה״ חייכתי אליו ברכות.
״אני לא מרשה לך לעשות דברים כאלו יותר... אנחנו מדברים על הכל, טוסיק מתוק. אני ואת זה עד הסוף.״ הוא הביט בי ואני נמסתי תחת מבטו.
הנהנתי ולאט לאט התרוממתי וטיפסתי לחיקו. עשינו אהבה לאט לאט על הספה בסלון. הוא נישק את כל גופי והתענג על כל רגע וגם אני נצרתי בתוכי כל פיסת עור, כל מגע, כל צליל וכל ריח. הוא היה הדבר הכי יפה ביקום בעייני. כשרכבתי עליו והבטתי לתוך עיניו המורחבות מעונג הבנתי שהוא נלחם עליי. הוא האדם הראשון בחיי שנלחם עליי. אבא שלי עזב ושקע לתוך הסמים, אמא וסבתא שלי העבירו אותי בניהן כאילו שהייתי בובת סמרטוטים ואז אמא שלי מצאה בעל וזרקה אותי לעזעאל, מוחקת אותי מחייה. אף אחד לא נלחם עליי מעולם. אף אחד לא רצה אותי. ואז הגיע ספנסר קלרמן. ספנסר שנלחם עליי בשיניים ומוותר על מקום מובטח באימפריה מבוססת גם בשבילי. בשבילנו. כשגמרנו יחד הרגשתי את הלב שלי פועם בעוז כמו שבחיים לא ידעתי שאפשרי. אהבתי אותו כל כך וידעתי שאני אוהב אותו ואלחם עליו לא פחות מכפי שהוא נלחם עליי.