Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 24

פרק 24-
ספנסר-
״אתה בסדר, בחור גדול?״ אני פונה לאבא של אריאל, דייב כשאנחנו עומדים מחוץ לאכסניה שבה הוא אמור להשתכן בשבועות הקרובים.
שילמתי על הכל מראש, כולל תיק חדש עם בגדים נקיים וחדשים בשבילו וכמה מאות דולרים כדי שיוכל לעמוד על הרגליים לתקופה הקרובה. דייב היה נראה שונה בתספורת חדשה, בגדים נורמליים ואחרי כמה מקלחות. הוא נראה כמו גבר. ולו ולאריאל היו אותן עיינים ולגמריי היו לי חולשה לעיניים האלו אז הייתי אסיר תודה שהוא זה שממנו היא קיבלה אותן.
״יותר מבסדר. אני לעולם לא אוכל לגמול לך על העזרה, תותח״ הוא טפח ביד רועדת על כתפי.
למרות שהוא היה נראה בסדר ידעתי שהוא עדיין מתאווה למנת סם והייתי בספק אם הוא לא השתמש בזמן שהשארנו אותו עם החבר המפוקפק למראה שלו, מרטי. אבל זה לא היה ענייני. הוא היה גבר בן כמעט חמישים, אבא לילדה נפלאה ומה שהוא עשה בחיים היה עניינו. רק חבל שזה פגע באדם שאהבתי יותר מכל.
״אין צורך לגמול לי. רק תחשוב על מה שאמרתי לך ואם תחליט להשתמש באחד המספרים שנתתי לך פשוט תודיע לי״ שלחתי לעברו חיוך זהיר.
לפני שהוא שוחרר שלחתי את אריאל למלא את הטפסים בזמן שתפסתי אותו לשיחה. נתתי לו מספרים של מכוני גמילה ואמרתי שאני מוכן לשלם על הטיפול כל עוד הוא ישמור על קשר עם אריאל. טלפון פעם בחודש, אולי ביקור מידי פעם. ידעתי שאריאל אוהבת אותו וזקוקה לדמות הורית בחיים שלה גם אם היא לא מושלמת בכלל אז החלטתי לקחת צעד ולנסות לשמח אותה.
״אני אשקול את זה בכובד ראש, תותח. תשמור על הילדה שלי, טוב?״ הוא חייך חיוך חם אל אריאל שאחזה בחוזקה בידי כאילו היא בכל רגע תיפול.
״תמיד״ ההבטחה הזו הייתה קלה. זה ממילא מה שרציתי לעשות.
הוא הנהן משך אותה לחיבוק חם שלא היה ממש הדדי ואז טפח שוב על כתפיי ונעלם לתוך איזור הקבלה של האכסניה.
״אנחנו יכולים ללכת?״ אריאל מלמלה אחרי חצי דקה.
״ברור, בואי נזוז״ הנהנתי והלכנו לג׳יפ שלי.
הנסיעה לסילבר סוואן הייתה שקטה לחלוטין. אריאל הביטה מחוץ לחלון כאילו הנוף העירוני היה מרתק ואני התכווצתי במושב שלי. לא זו הייתה החופשה שתיכננתי לנו והצטערתי שלא עשינו יותר. שלא עשינו כיף. קודם ההורים שלי העליבו אותה ואחר כך כל מה שקרה עם אבא שלה. זה היה פאקינג גרוע.
״תודה על הכל, ספנס״ היא לפתע לחצה את ירכי ובעיניה עמדו דמעות. שיט.
״אם תבכי אני עוצר את המכונית הזו בצד הדרך ולא זז עד שאני מרגיע אותך באורגזמה וסוכריות אבוקדו!״ נהמתי.
״מישהו אמר לך פעם שהאיומים שלך ממש לא מפחידים?״ היא ציחקקה קלות והניחה את ראשה על כתפי.
״אאוץ׳״ שפשפתי את החזה שלי כאילו נפגעתי עמוקות.
היא רק הניחה את ראשה על כתפי ושתקה. אני המשכתי עד למלון ומיד נער חנייה רץ אלינו. נתתי לו טיפ יפה ועלינו לסוויטה כדי לארוז. רצינו לחזור מוקדם כדי שנוכל לפרוק הכל ולזכות בשינה טובה בעיקר בגלל שמחר על הבוקר היה לי אימון לקראת המשחק שהיה אמור להתקיים השבוע כנגד אלמור. אחריי שסיימנו ביקשתי מהקבלה שישלחו מישהו שיקח את התיקים שלנו לג׳יפ ויביא אותו לכניסה כדי שנוכל לצאת לדרך. היא דיברה ברישמיות והבטיחה לי שהכל יהיה מוכן תוך חמש דקות.
״זה הזוי, אתה מודע לזה, נכון?״ אריאל הרימה גבה.
״כפית של זהב בפה, כן אני יודע״ הנהנתי והטבעתי נשיקה מתוקה על שפתיה היפות והודיתי לאל ששלח אותה אליי.
אחר כך ירדנו ללובי. אני החזרתי את הכרטיס וחתמתי בקטנה על כמה דברים. אריאל חיכתה ליד דלת הזכוכית המרשימה של המלון.
״עוזב בלי לומר שלום, בן?״ קולו העבה והנמוך של אבא הדהד מאחורי גבי.
שיט... ממש רציתי להמנע מהמפגש הלא רצוי הזה. סיננתי אותו וגם את אמא בכל הזדמנות בימים האחרונים. לא רציתי לדבר איתם או להפגש איתם. העדפתי להשמיט את חלקם בסוף השבוע הזה ולחזור לשגרה מרוחקת מהם כמה שיותר מהר.
״כן. אנחנו רוצים לחזור מוקדם.״ הסתובבתי אליו אחרי שהושטתי את הטאבלט לפקידה.
״אתה יודע כמה ילדותית ההתנהגות שלך, ספנסר?״ אבא שילב את זרועותיו על חזהו הרחב.
״אתה יודע כמה לא מנומסת הייתה ההתנהגות שלך, ריצ׳רד?״ עשיתי חיקוי לתנועה שלו.
״אני אבא שלך״ הוא חרק שיינים.
״מה אתה רוצה ממני?״ נאנחתי.
אחרי כמה ימים של שהות בבית החולים לא הייתה סבלנות למשחקי הכוחות המפגרים האלה. רציתי לסיים את השיחה ולנסוע הביתה.
״להבין מה פשר ההתנהגות הזו! אל תלך אחורה איתנו, ספנסר. חשבתי שאתה נטשת את המנהג הארור שלך להביך אותנו בכל הזדמנות והתחלת להתבגר!״ הוא צמצם לעברי את עיניו הריצניות והכהות.
״בעייניך אני תמיד הייתי ותמיד אהיה ילד מטומטם שעושה שטויות וצרות אבל אין לך ברירה אלא לעבוד עם זה כי אני הילד היחיד שלך. אז לא, אדוני אני ממש כבר לא ילד ואני ממש לא מנסה למשוך את תשומת ליבכם במעשי שטות. פשוט נמאס לי מהדרך שבה אתם מתייחסים אליי, אל חברה שלי ואל ההישגים שלי. אני לא חייב להעמיד פנים כשאין קהל, מר קלרמן״ זה היה כל כך טוב להוריד את המילים האלו מהחזה שלי.
היה משהו משחרר בלימוד מול האיש הזה ולהגיד לו בדיוק את מה שאני מרגיש ללא פחד. אם היה משהו שלמדתי מסוף השבוע הזה זה ששום כסף בעולם לא שווה את המערכות הבין אישיות בחיינו. התמיכה הכלכלית שלו הופכת את חיי למהנים אבל זה לא הכל. ממש לא.
״אז זה קשור אליה. עכשיו הכל מובן.״ הוא הצביע אל אריאל שעמדה בגבה אלינו וכנראה לא שמה לב לשיחה בכלל.
״זה קשור אליי וחבל שאתה לא מבין את זה״ משכתי בכתפיי.
״בעוד כמה חודשים אתה תצטרף לחברה של המשפחה, ספנסר. היא תהיה היסטוריה וגם ההוקי וכל החברים המפגרים שלך. אתה צריך להבין שלהיות גבר אמיתי מצריך ממך הרבה יותר מלזרוק את החיוך שלך ולקוות שהכל יסתדר כי אתה מקסים״ הוא המשיך לדבר כאילו הוא מבין משהו על משהו.
״אולי אני אצטרף ואולי לא. אני שוקל את זה״ ברגע שהמילים יצאו מפי הבנתי שאני באמת מתכוון להן.
לא הייתי חייב להיות כבול אליו. או אל העושר הזה אם זה הופך אותי לאומלל. לא רציתי להיות אומלל.
״על מה אתה מדבר??״ גבותיו התחברו בדאגה.
״אתה יודע על מה אני מדבר. יש לך את הגאון המקריח שלך שמצליח כל כך בהכל. תן לי לחיות את החיים שלי.״ נאנחתי והצצתי אל אריאל שכבר הבחינה בשיחה הקטנה שלנו והביטה בי בדאגה אינסופית.
״הכל בגלל הזונה הקטנה. נשים תמיד היו ותמיד יהיו החורבן של גברים״ אבא נהם ומשך בזרועי כדי שאחזיר את מבטי אליו.
״הכל בגללך, אבוש. פשוט תניח לזה... זה היה סוף שבוע לא טוב. אני אצור איתך קשר כשאני ארצה או שפשוט תשלח לי הודעה כשתצטרך שוב קישוט להציג לראווה״ טפחתי על כתפו הרחבה העטויה חליפה יוקרתית והסתובבתי ממנו.
צעדתי אל אריאל והתרחקתי ממנו. מהמורשת שלי שהייתה חקוקה בקירות המלון המפואר הזה.
״היי, הכל בסדר?״ אריאל שאלה בדאגה.
״הכל מעולה. אני רק רוצה ללכת הביתה, בייב״ חייכתי אליה חיוך דק.
כל מה שרציתי היה לחזור הביתה. להכנס למיטה של מכורבלים עם בלה ולראות סרט אקשן נדוש. רציתי שקט ופאקינג שלווה.
״גם אני״ היא הנהנה.
נישקתי את מצחה ופתחתי בשבילנו את הדלת של המלון האימתני. ביי בוסטון, אני לא כל כך אתגעגע.