Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 30 ואחרון

פרק 30 ואחרון-
אריאל-
שטיח הברוכים הבאים שבחרנו יחד ועליו תמונה של חתול שמלקק את כפתו הונח בכניסה לדירה החדשה שלנו והיווה את תו הסיום למעבר המהיר שלנו. תוך שבוע השתנו כל כך הרבה דברים. אני וספנסר חזרנו להיות ביחד, ספנסר החזיר לאבא שלו את המכוניות, המפתחות לדירה וכל כרטיסי האשראי שהוא משלם עליהם. התמונות של ספנסר פורסמו בבוסטון דיילי אבל מכיוון שידענו שזה יקרה ספנסר הזהיר את המאמן פורטר וסיפר לו את הסיפור המלא. הלכנו יחד ועשינו ראיון לבוסטון דיילי. הריאיון ניקה את שמו של ספנסר אבל חשף אותי כפי שמעולם לא שיערתי לעצמי. קיבלתי כל כך הרבה אהבה אחרי הריאיון הזה מחברות הקבוצה שלי, מתלמידים אחרים, מאנשים שקראו את הריאיון והסיפור שלי נגע לליבם. אפילו אבא שלי ואמא שלי יצרו איתי קשר. אני ואבא נפגשנו ליד המזבלה ולפי המצב שלו הנחתי שזו הפעם האחרונה שנתראה עד שהוא יגמור את עצמו עם הסמים שלו. הוא ביקש סליחה ואז ביקש כסף. לא הענקתי לו אף אחד מהם. הוא לא היה ראוי לסליחה שלי ובהחלט לא לכסף שהרווחתי בעמל רב בסידור ארונות וחדרי ציוד מסריחים. הוא נשאר קבור בזבל שלו ואפילו לא הצלחתי לרחם עליו. נתתי לו כל כך הרבה הזדמנויות לתקן את המעוות אבל הוא בחר את כל הדרכים הלא נכונות. לצערי זה כבר היה מאוחר מידי.
בערב באותו היום פגשתי את אמא שלי בבית קפה רנדומלי. היא הזדקנה כאילו עברו עשרות שנים מאז שראיתי אותה לאחרונה. שערה היפה היה עכשיו מלא באפור ודליל, גופה רזה באופן חולני ועיניה אדומות ועייפות. מסתבר שהיא ובעלה התגרשו לפי כמה שנים והיא חיה עכשיו עם חבר אחר שיש לו שני ילדים קטנים. היא לא עובדת ופשוט מטפלת בילדים ובחבר הזר לי לחלוטין.
היא אמרה שהיא מצטערת ושהיא מקווה שנוכל לחדש את הקשר ושאלה עשרים פעמים אם אני באמת משלמת את כל החשבון. גם את הסליחה שלה לא קיבלתי והיא הייתה קצת המומה כשאמרתי לה את זה. היא הפנתה לי גב באכזריות ולא הייתי מעוניינת בדבר כזה שוב. על חידוש קשר לא היה מה לדבר ואחרי רבע שעה מציתי את אקט האם המתחרטת. שילמתי את החשבון ונתתי לה לבכות דמעות תנין בזמן שעזבתי ופשוט נסעתי משם. השארתי אותה מאחור כפי שהייתי צריכה לעשות לפני שנים.
אחרי היום ההוא הרגשתי כאילו עול הוסר מעל כתפיי. אני לא הייתי הבעיה אלא הם. הם לא רצו אותי בגלל שהם אנוכיים ומגעילים ולא כי אני דפוקה. אני בסדר גמור. מושלמת בדרך לא מושלמת כפי שהחבר המתוק שלי נוהג לומר. את החור שהם עשו בי איש לא ימלא אבל זה בסדר... כולנו חיים עם חור איפשהו בלב.
המעבר לדירה החדשה היה מהיר מאוד והבית החדש היה לגמריי שילוב של האישיות שלי ושל ספנסר- צבעוני אבל לא צעקני, מודרני אבל עם טאץ׳ של נוסטלגיה ותמונה ענקית בסלון של ניקי מינאז׳ מנענעת את התחת. מושלם.
היום מתקיימת חנוכת הבית שלנו וכרגע סיימנו עם הבית לגמריי.
״עשינו את זה״ חייכתי חיוך ענק אל החבר הכי טוב שלי.
״פאק, יה!״ הוא חייך והדביק לי נשיקה מתוקה.
הנשיקה המתוקה הובילה לסקס על הרצפה וסימן נשיכה על לחי ימין של הישבן שלי. הוא פיצה אותי אחר כך במקלחת במסאז׳ מפנק ואורגזמה איטית ומהממת תחת זרם המים הנעים. אחר כך התארגנו והחברים התחילו לזרום פנימה. מוזיקה הרעימה מהרמקולים ואלכוהול איכותי היה בשפע. בדיוק סיימתי סבב שוטים עם הבנות כשהטלפון שלי צפצף.

ג׳יין אמא של ספנסר:׳תודה על הכל. הדירה החדשה שלי מושלמת. את וספנס מוזמנים לארוחת ערב בהקדם האפשרי. אוהבת.׳
אני:׳אני כל כך שמחה שאת מסתדרת ג׳ייני! אנחנו נגיע בהקדם ואני אוהבת אותך בחזרה ❤️❤️❤️׳

עוד דבר שהשתנה היו היחסים שלי עם אימו של ספנסר. אני והוא תמכנו בה המון ועזרנו לה למצוא דירה חדשה, הלכנו איתה לפגישות עם עורכת הדין שלה והיו לי איתה שיחות עומק שבהן שפכנו את ליבנו והכרנו זו את זו. זה היה מדהים איך שהכרתי פתאום אדם שונה לגמריי ממה שחשבתי שהיא. והדבר הכי מגניב? גם ספנסר למד להכיר אמא שמעולם לא זכה לפגוש. זה אולי קרה באיחור אופנתי אבל סוף כל סוף זה קרה.
״את מחייכת כאילו מישהו נתן לך אורגזמת זהב״ אניה הנידה בראשה.
״אהבה עושה טוב״ חייכתי וחיבקתי את כתפה כשהצצתי לעבר ספנסר שהיה מוקף בחבריו.
עוד שבועיים יהיה משחק הגמר של הפרוזן פור. המשחק האחרון של הבנים בתור קבוצה. בעוד שלושה חודשים אנחנו נסיים באופן רשמי את שנה ד׳ בקולג׳. אקורד הסיום היה תלוי מעלינו מאיים ומרגש בו זמנית. הבנים לא יכלו להפסיק לדבר על הוקי ואני הייתי מאושרת רק לעמוד מהצד ולהביט בהם. להביט באיש שלי.
אניה החליטה שאנחנו הולכות לרקוד ואחרי מחרוזת שירי היפ הופ מקפיצים, רגליים כואבות ועוד אלכוהול מישהו כיבה את המוזיקה. ספנסר עלה על הספה למרות האיסור המוחלט שלי וחיכך בגרונו.
״היי כולם! אני מקווה שאתם נהנים! יש לי הודעה אחת קטנה לפני שנמשיך אז היום חתמתי על חוזה ואני רשמית הבעלים של פנוייל קריוקי! עד לפני שבוע ומשהו לא באמת היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים ואז לוק שלח הודעה בקבוצה שבר הקריוקי עומד למכירה וטס ממש עצובה בגלל השיט הזה וגם אני הייתי עצוב. ואז הבנתי מה אני רוצה לעשות בחיי וזה פשוט לשמח תלמידי קולג׳ ולהפוך את השנים שלהם בפנוייל למלאי זכרונות מדהימים כמו הזכרונות שאני צברתי בשנים האלה. אני אקרא לבר הוקי קריוקי ואנציח את המורשת המדהימה של הקפטן האדיר של הקבוצה שלנו, לוק פרקינס וכל החברים שלי. אני אוהב אתכם, מניאקים! תהנו!״ הוא קפץ מהספה אל הקהל המריע ואני עמדתי במקומי המומה ודמעות טשטשו את עייני.
לוק וטס קפצו עליו והחברים שלו הקיפו אותו מחבקים אותו ופשוט שואבים מהאנרגיה הבלתי נלאית שלו. ואז העיינים שלנו ננעלו והוא עשה את דרכו אליי בין ים האנשים.
״את בסדר, ארי?״ הוא ליטף את לחיי קלות.
״אני אוהבת אותך, ספנסר קלרמן״ זה כל מה שהיה לי לומר.
זה כל מה שהייתי צריכה לומר.
״ואני אוהב אותך, טוסיק מתוק שלי. מכאן עד לירח ובחזרה כפול טרילארד וכל מטעי האבוקדו שקיימים״ הוא חייך את החיוך הכובש הזה ונישק אותי.
וזה כל מה שהיה חשוב. הוא ואני. והחיים שבנינו לעצמנו.