Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 28

פרק 28-
קלרמן-
הנסיעה שלי לבוסטון הייתה מלווה בשירי ראפ עצבניים ובכעס שגאה בתוכי יותר ויותר בכל שניה שחלפה. שלחתי הודעה קצרה למאמן פורטר ול-לוק שהיום לא אגיע לאימון. ידעתי שאני אקבל על זה בראש אבל הוקי היה הדבר האחרון שעניין אותי כרגע. אנחנו כנראה נעלה לגמר הפרוזן פור ואם זה תלוי בלוק ננצח גם השנה בעונת הסיום שלו. החיסרון שלי לא יהיה מה שיטה את הכף לשום כיוון. ואם הייתי עולה על הקרח עם כל הכעס שזורם לי בוורידים מישהו היה פאקינג נפגע. הייתי כמו טיל מכוון מטרה אל המשרדים של אבא שלי. הייתי שם רק אתמול אבל נדמה שחלפו כבר שנים אולי כי כל דקה בידיעה שאריאל מתרחקת ממני הייתה בלתי נסבלת. הגעתי למשרדים וחניתי את הרכב שלי באופן מאוד לא חוקי על המדרכה אבל שמתי כרגע זין על כל דבר שלא כלל עימות עם אבא שלי. פרצתי לבניין ועברתי את האבטחה ללא מפריע כי כולם ידעו מי אני. עליתי למשרד שלו במעלית ומיד פקידת הקבלה הלבושה בהידור מופרז קמה לקבל את פניי.
״מר קלרמן הצעיר, איזו הפתעה! במה אני יכולה לעזור לך?״ היא שאלה בחיוך מוקפד ונוצץ.
התעלמתי ממנה ושעטתי למשרד שלו. הדלת הייתה נעולה אז חבטתי באגרופי על דלת הזכוכית שלו. היא היטלטלה אבל לא היה סימן לאיש.
״היי! הוא לא במשרד!״ פקידת הקבלה קראה.
״איפה הוא?!״ דרשתי לדעת.
״יום חופש... הוא לקח יום חופש״ היא ענתה וחיפשתי את השקר בעיניה אבל היא נראתה כנה למידי.
זין. עכשיו אני צריך לנסוע הביתה. לא רציתי להתקשר ולהזהיר אותו שאני מגיע. רצתי חזרה למעלית ועשיתי את הדרך חזרה לרכב. תוך רבע שעה כבר נכנסתי בשערי האחוזה שלנו. פרצתי לתוך הבית רחב הידיים שלפעמים היה נראה יותר כמו טירה מאשר בית.
״איפה אתה??״ צעקתי.
בתגובה לצעקה שלי תקתוק העקבים של אימי נשמע מגרם המדרגות והיא הופיעה לבושה כהרגלה להפליא בג'ינס צמוד וחולצה אדומה שנועדה להראות לכולם שהיא יכולה להראות מדהים גם בגילה.
״ספנסר. מה אתה עושה כאן?״ היא נראתה מעט המומה לראות אותי.
״איפה אבא??״ דרשתי לדעת.
״בעבודה כמובן״ היא ענתה בביטחון.
״אל תזייני לי במוח! הוא לקח חופש הייתי במשרדים כבר!״ הטחתי בפניה.
״אה״ זו הייתה התשובה המחוכמת שלה וקמט הופיע בין גבותיה.
״איפה הוא?״
״הוא אמר לי שהוא הולך למשרד, ספנסר. שיש לו עבודה. אין לי מושג איפה הוא״ היא הנידה בראשה.
״ממש. אני פשוט אחכה לו כאן.״ התיישבתי על הספה ושילבתי בעקשנות את ידיי על חזי.
לא התכוונתי לוותר. העימות הזה יקרה במוקדם או במאוחר.
״בסדר. משהו לשתות?״ היא שאלה.
הנדתי בראשי ופשוט ישבתי שם. היא הלכה לכמה דקות וחזרה עם מגש שעליו קנקן תה עשוי חרסינה, שני ספלים וכלי עם קוביות סוכר. היא מזגה לנו תה ואז הרימה אליי זוג עיינים זהות לשלי.
״ספנסר?״
״מה?״
״אני חושבת ש... אני רוצה להתגרש מאבא שלך״ היא הפילה עליי את הפצצה.
הייתי בהלם לכמה שניות כשהיא התיישבה לידי ועיניה התמלאו דמעות. אמא שלי לא בכתה, אף פעם. לא היה לה זמן לזה ולא היה לה מקום לרגש בחייה העמוסים אבל פתאום היא נראתה לי כמו נערה שברירית במיוחד.
״אמא...״ מלמלתי והנחתי יד על ברכה הרועדת.
״ספנסר... אבא שלך ואני... זה לא יעבוד. אני נסיתי ואני... רציתי שיהיה לך טוב. ואני אוהבת אותו או אהבתי אותו. הוא הראשון והיחיד שלי, הוא כל מה שאני יודעת אבל אני לא מסוגלת יותר״ קולה של אמא רעד ללא שליטה וליבי צנח.
מה לעזעזאל המניאק הזה עשה??.
״מה קורה כאן, אמא?״ תהיתי ומחיתי את דמעותיה.
״אבא שלך בוגד בי. כבר שנים עם נשים שונות. עכשיו הוא בטח עם אחת מהן״ היא חשפה וקולה עדיין רעד.
שיט. אבא שלי היה הרבה דברים אבל מעולם לא דמיינתי שהוא בוגד באמא ככה. הם תמיד היו חזית מאוחדת. קיר בלתי שביר. הסכמה מלאה.
״חתיכת בן זונה״ הנדתי בראשי.
״אל תנבל את הפה, ספנסר״ היא נזפה בי.
״לא אכפת לי כבר, אמא... האיש הזה עלה לי על העצבים! אני יודע שבגללו אריאל נפרדה ממני!״ דפקתי באגרופי בזעם על השולחן האלגנטי.
״אני כל כך מצטערת... הוא סיפר לי שאיים עליה שיפרסם את התמונות שלך בכל מקרה אם היא לא תתרחק ממך״ היא ליטפה את כתפי בעדינות.
הוא סיפר לה מה עשה. הוא סיפר לאמא הכל כנראה חוץ ממעלליו המיניים.
״הייתה לי הרגשה... אני פשוט מתעב את המניאק הזה.״
״הוא עדיין אבא שלך״ היא הנידה בראשה.
התעלמתי מההערה שלה. ביולוגית הוא היה אבא שלי, אין ספק אבל בכך מובן אחר הוא היה כלום.
״יש לך את המספר של עורך הדין לגירושין?״ שאלתי.
היא הנהנה. התקשרנו לעורכת הדין של אמא ואת השעות הבאות בילינו במשרד שלה והגשנו את מסמכי הגירושין. אמא בכתה אבל אני הייתי שם לחזק אותה ולעמוד לצידה. אחר כך לקחתי אותה לארוחת צהריים ונתתי לה לספר לי על הבגידות של אבא שלי. לא רציתי להאמין שמה שהיא מספרת נכון אבל בתוכי ידעתי שאבא שלי מסוגל לזה ועוד. אחר כך חזרנו לבית. הוא ישב בסלון ושתה ויסקי מול הטלויזיה שהייתה דלוקה על משחק בייסבול.
״הו הנה את! התקשרתי אלייך והטלפון היה מכובה!״ אבא עצר את המשחק כשהבחין באמא.
ואז הוא ראה אותי. הוא יישר את חולצתו ונעמד על רגליו.
״אני בטוחה שלא חסרתי לך הרבה, ריצ׳רד״ אמא גיחכה.
״מה זה אמור להביע? ומה אתה עושה כאן?״ הוא הביט בי ב-בלבול מוחלט.
״אמא מתגרשת ממך אבא. המסמכים יגיעו מחר למשרד. ואני? אני גם פאקינג זורק אותך״ עמדתי בביטחון אל מולו.
היינו בערך באותו גובה, אולי היה לי יתרון קל אבל הרגשתי ענק פתאום. תמיד פחדתי שאם אריב עם אבא שלי או אם לא אמצא חן בעיניו הוא ינטוש אותי, ישלול ממני את כל מה שהתרגלתי אליו כל חיי, יהפוך אותי לעני ומסכן אבל עכשיו הפחד התגמד ונעלם לו. כסף היה שולי, מה שהוא הציע היה שולי.
״על מה הוא מדבר, יקירה?״ הוא ניסה לתפוס את מבטה של אמא.
״שמעת אותו. אני אלון בנתיים במלון עד שאמצא משהו קבוע. זה נגמר, ריצ׳רד״ היא אמרה בשקט מלא ביטחון להפתעתי.
ואז היא הפסיקה להתחבא מאחורי ונעמד אל מול אבא כשהורידה את טבעת הנישואין שלה והניחה אותה על השולחן הקטן. היא נתנה בו מבט אחרון לפני שמיהרה להיעלם אל חדר השינה כדי לארוז תיק.
״מה עשית חתיכת חרא קטן??״ הוא נהם ואגרף את בד חולצתי.
״אני לא עשיתי כלום. אתה עשית הכל לבד, חרא גדול״ גיחכתי.
״מה אמרת לאמא שלך???״ הוא דרש לדעת וניער אותי.
״אתה אמרת לה הכל עם הרומנים שלך מהצד״ עקצתי אותו.
״על מה אתה מדבר?״ הוא הניד בראשו אבל הרפה ממני.
״תמימות לא הולמת אותך״ צחקתי צחוק קצר ללא הומור.
״אתה תשלם על זה ילד״ הוא נוהם.
״לא אכפת לי. אני לא הולך לעבוד בשבילך ואני לא הולך לחיות את החיים שלי לפי צלילי החליל שלך. סיימתי עם זה וסיימתי איתך. תן את כל החרא שלך למקריח האהוב עלייך. מצידי תפרסם את התמונות האלה ותעשה איתן מסיבת עיתונאים ואז תדחוף אותן לתחת. אני אהיה חופשי ומאושר״ מרחתי על פניי את החיוך היה גדול שהיה לי באוסף.
״המטומטמת סיפרה לך? ידעתי שאי אפשר לסמוך על ילדת האשפתות״ הוא נחר בבוז.
״אמא סיפרה לי. אריאל נפרדה ממני כמו שרצית אבל אל תחשוב שזה יעצור אותי מלהיות איתה״ נשארתי רגוע להפליא אל מולו ולהפתעתי אפילו את עצמי.
הוא לא היה שווה את העצבים שלי. הוא כבר לא היה שווה כלום בעייני.
״אתה חתיכת מפגר שלא מבין כלום מהחיים שלו! אתה תצטער על זה!!״ הוא הבטיח.
״אני חושב שזה יהיה הפוך. אבל זה כבר לא משנה. אני אמצא דירה חדשה ואשלח לך את כרטיסי האשראי שאתה משלם עליהם ואת המכוניות שקנית לי. אני לא צריך את זה. קרן הנאמנות שלי תסדר אותי לשנים הקרובות והירושה של סבא? לעוד עשור לפחות. אני לא משחק את המשחק הזה יותר״ טפחתי על כתפו הרחבה בדיוק כשאמא ירדה עם המזוודה הקטנה שארזה.
אני עזרתי לה ואבא שהיה המום לחלוטין ממה שמתרחש לנגד עיניו עמד קפוא בזמן שיצאנו מהאחוזה.
״אתם תתחרטו! אתם תחזרו על ארבע!!! מטומטמים חסרי תועלת! זונה ובן זונה!!!״ הוא צרח לעברנו כשהעמסתי את המזוודה של אמא לתא המטען שלי.
אני ואמא החלפנו מבט מהיר ואני ידעתי שהיום מתחיל עידן חדש, לשנינו. עידן ללא הצל שכיבה אותנו במשך שנים. זה נגמר.