Crushing the ice- penwill hockey 5

פרק 12

פרק 12-
אריאל-
כשאתם מדמיינים סיוט מה אתם רואים בעייני רוחכם? מיליון ג׳וקים שמטפסים עליכם? נחשים ארסיים? בובות רצחניות? מתקפת זומבים? מוות של אדם אהוב? אולי את המוות שלכם בכלל?.
אין לי מושג אבל אני יודעת שאני כרגע חיה בסיוט. זה לא סיוט דמיוני כמו מתקפת חייזרים (וסליחה למי שמאמין בקיומם) וגם לא סיוט גורלי כמו מוות אבל זה לא פחות ולא יותר מסיוט מציאותי. ספנסר קלרמן החבר הכי טוב שלי הפך למישהו שלא הצלחתי לזהות... כן כבר היו לנו כמה ריבים סביב הנושא המטופש הזה של קנאה בלתי הגיונית וכן היה לנו פיצוץ אגרסיבי ממש לפני חופשת החורף אבל אחר כך הכל היה כל כך טוב... הצלחנו להיות שותפים, להיות חברים, להניח בצד את מה שזה לא יהיה שככל הנראה לא יתממש בנינו לעולם. אבל בשבוע האחרון נדמה שהכל פתאום השתנה והתהפך. ידעתי שספנסר אוהב בנות ושהוא זיין על ואפילו הייתי איתו במסיבות שבהן הוא זיין בנות בשירותים או ברכב שלו אבל כשאנחנו מוקפים באנשים והידיעה שזה כל מה שהן יקבלו ממנו- זיון אחד ויחיד גרמה לזה להחליק על ידי. אבל זה כבר לא היה ככה יותר... בשבוע האחרון הוא הביא אותן הביתה. בכל יום לפחות שתיים או שלוש בנות. בסלון, על פינת האוכל, מכופפות במטבח, בחדר האמבטיה, בחדר האורחים ובכל מקום אפשרי. ראיתי כל כך הרבה איברי גוף של נשים זרות שאני דיי בטוחה שאני יכולה להיות רופאת נשים כבר. הוא לא ממש דיבר איתי, רק את מה שחייב ובשאר הזמן הוא הזדיין או התעלם ממני. הוא נעל אותי בחוץ. זה היה פשוט כל כך קשה שכמעט כל לילה נרדמתי כשהדמעות שלי ספוגות בכרית. נסיתי לספר לו על הכלבה הג׳ינג׳ית כדי שיבין שזה לא היה בכוונה רעה אבל הוא פשוט התעלם, לא היה מעוניין להקשיב. החבר הכי טוב שלי נטש והפך למעשה לזר. הפכנו לשני זרים שחולקים מרחב ותהיתי אם פשוט ניצלתי את השהות שלי מעבר למקובל. אולי הייתי צריכה לקחת את ההצעה של אניה ולעבור למחסן שהשכירו בעלי הבית שלה. המקום היה קטן ונראה כמו חורבה אבל לפחות לא אצטרך להתמודד עם מישהו אחר ולפחד שהוא ינטוש אותי כמו שרייצ׳ל עשתה כשעזבה פתאום לנברסקה או ספנסר שהחליט שאני לא שווה את זה.
״היי, את בסדר ארי?״ טס כיווצה את גבותיה הבהירות בשאלה כשהבחינה בי יושבת עדיין לבושה בציוד ההוקי שלי על אחד הספסלים במלתחות.
״כן״ אני משקרת ומתחילה לפרום את המגינים שלי.
״בטוח?״ היא שאלה שוב והידקה לגופה את המגבת הלבנה.
״זה כלום... רק קלרמן״ אני מחייכת חיוך חלוש.
מתוקף היותה חברה של אחד החברים הכי טובים שלו טס ידעה על ׳זיונרתון׳, למעשה אני דיי בטוח שמי שחשב על השם שהוא חיבור של זיון ומרתון היה לוק.
״זו רק תקופה, זה יעבור... לוק אמר לי שזה כבר קרה בעבר״ טס שולחת אליי חיוך מנחם.
״אבל זה אף פעם לא קרה בגללי״ אני ממלמלת.
״על מה את מדברת? קלרמן הוא גבר בוגר. אף אחד לא אשם בבחירות השגויות יש לומר שהוא עושה״ טס מזעיפה פנים.
״לא יודעת... זה פשוט מרגיש נוראי לדעת שכל זה התחיל אחרי הריב שלנו״ אני מנידה בראשי.
״אם הוא מתעצבן ככה כשאת לא עשית כלום אז שיילך להזדיין״ אניה שכנראה הקשיבה לשיחה בזמן שהתלבשה על ידנו.
״הוא כבר עושה את זה״ אני מגחכת.
״וגם את יכולה לעשות את זה! הויטרנר לגמריי בעניין שלך״ היא מרימה את שתי גבותיה ברמיזה עבה.
״זה שכיכב בסטורי שלך?״ עיניה של טס נוצצות בתקווה.
״כולם ראו את הסטורי המחורבן הזה?״ אני נאנחת.
״זה היה סטורי נהדר, אני חייבת לציין״ גם רוז הצטרפה לשיחה עכשיו כבר לבושה בטייץ וחולצה עם שרוולים ארוכים.
״אני לא חושבת שאני וג׳ייסון באמת נוכל לצאת או משהו״ אני נאנחת.
בערב שבו הגעתי אל המרפאה לעשות לבלה את בדיקת המעקב יכלתי לראות שד״ר פטאל או פשוט ג׳ייסון כפי שהוא התעקש שאקרא לו היה מצוברח. העיינים שלו היו אדומות ופניו היו צבועות בעצב עמוק. מזוודה אפורה בצבצה מתחת לשולחן שלו והוא היה איטי, כבד ומעוטר בצללים שחורים. הייתי חייבת לשאול אם הוא בסדר. בהתחלה הוא שיקר ואמא שהכל טוב אבל התעקשתי וגליתי שהוא וחברתו מזה ארבע שנים נפרדו. או יותר נכון היא זרקה אותו. הוא יישן במרפאה כבר כמעט שבועיים וכל העולם שלו התמוטט והשתנה. ליבי נכמר עליו. ידעתי שזה נוראי לאבד מישהו שאוהבים במיוחד כשהוא זה שהחליט לחתוך את הקשר אז הצעתי לו לצאת איתנו. בהתחלה הוא סירב ואחרי התעקשות קטנה הוא התרכך והסכים. הוא הצטרף אלינו אחרי שסיים את המשמרת וזה היה בילוי קליל ונחמד. לא יותר מזה. לא היה פילרטוט או משהו רומנטי או אפילו רמיזה מינית. אני דיי בטוחה שהוא שבור מהפרידה ובנות אחרות לא מעניינות אותו כרגע.
״למה לא?״ אניה מרימה גבה בחדות.
״ככה לא״ אני מושכת בכתפיי ובורחת לתא מקלחת פנוי מהשיחה הזו.
אני מתקלחת לאט וכשאני יוצאת המלתחות כבר כמעט ריקות. אני מתנגבת ומתלבשת ואז הולכת לחדר הציוד. אני עובדת עליו בערך שלוש שעות וכשאני יוצאת מהזירה כבר חשוך בחוץ וקפוא למוות. אני עולה לרכב שלי ונוסעת לפנוויל קפה. אני יודעת שזה למשוך זמן אבל פשוט לא בא לי לחזור לדירה ולשמוע גניחות או לראות ציצים ענקיים. אני נכנסת פנימה אל החום המדהים ומזמינה לי לאטה גדול ומאפה שקדים. אחרי שההזמנה שלי מוכנה אני מתיישבת בשולחן פינתי ומוציאה את המחשב נייד שלי ומתחילה לעבוד על המטלות שלי. לקראת הסגירה אני מסיימת את הרוב ואוספת את כל הציוד שלי. בדרך חזרה לרכב הטלפון שלי משמיע צליל הודעה.

ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳היי... אני יודע שזה קצת מאוחר מידי אבל כל השבוע הייתי עסוק בחיפוש דירה. אז רק רציתי להגיד תודה על הערב ההוא, זה ממש עזר לי׳
אני:׳אין בעד מה׳
אני:׳איך אתה מרגיש?׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳עדיין חרא אבל פחות חרא משבוע שעבר׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳😊׳
אני:׳טוב לשמוע 😌😌׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳אני יכול לבוא לפנוייל? להודות לך פנים אל פנים?׳
אני:׳אין צורך׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳אני יודע אבל... אני רוצה לראות אותך שוב ולא בגלל דברים שקשורים לבלה׳
אני:׳משהו כמו דייט?׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳משהו כמו דייט'
אני:׳אני יכולה לחשוב על זה?׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳ברור. אני מחכה לשמוע ממך׳
אני:׳אני אדבר איתך בקרוב׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳אני אחכה לזה׳
ג׳ייסון פטאל וטרינר:׳😸😸😸׳
אני:׳❤️׳

אני מחליקה את הטלפון שלי לתוך התיק והשאלות צפות בתוכי. ג׳ייסון מאוד נחמד והוא נראה טוב בעייני אבל אני יודעת שאם אני אצא איתו לדייט זה יהרוס כל סיכוי לנסות להציל את הקשר שלי עם ספנסר. אבל הוא מזיין על ימין ועל שמאל ונדמה שבכלל לא אכפת לו ממני. הייתי צריכה לדבר איתו לפני שאני מחליטה אם לתת לג׳ייסון סיכוי אמיתי. כי ידעתי שאם אני נותנת לו סיכוי זה יהיה סיכוי שווה ואמיתי. למרות שאני אוהבת את ספנסר אני לא יכולה להמשיך ככה. זה פשוט בלתי אפשרי.
אני מגיעה לבניין מהר מידי. אחר כך אני מטפסת במדרגות במקום במעלית ומנסה להתעכב אפילו שאני פותחת את הדלת. פתאום יש לי הרגשה רעה מאוד. במבט ראשון הבית נראה שקט ושליו ומוצף אור. הוא כאן.
אין אף אחד בסלון או בחדר האמבטיה ואני נרגעת ותולה את המעיל שלי על וו התלייה מאחורי הדלת. ואז אני ניגשת לחדר שלי כדי להניח את הדברים שלי וקופאת בפתח. על המיטה שלי פרושה לרווחה בחורה בלונדינית עם שדיי ענק והראש של ספנסר בין רגליה. הוא אוכל אותה בהתלהבות והיא גונחת באקסטזה ומעבירה את אצבעותיה בשערו הפרוע.
״הו, פאק! פאק זה טובבבבב!״ היא גונחת בעונג.
הוא עושה את זה על המיטה שלי. עם בחורה זרה.
׳טכנית זו בכלל לא המיטה שלך. את רק אורחת בבית שלו, מקרה צדקה, כבר שכחת?׳ קול מרושע שנשמע ממש כמו אמא שלי רועם במוחי.
״הו, היי... חשבתי שנסיים לפני שתבואי אבל... טוב רוצה להצטרף?״ החיוך הענקי והמתגרה שלו היה חסר בושה והטון היבש והמרושע מעט שלו הצליח לעשות את זה. לשבור אותי. הוא הבהיר את הנקודה שלו.
״לא תודה״ הנדתי בראשי ויצאתי משם.
לא טרקתי את הדלת הפעם, זה היה מיותר. לבשתי שוב את המעיל שלי ושלחתי הודעה לאניה אם אני אוכל לישון אצלה הלילה. היא ענתה מיד שאין לה בעיה ואני לא העזתי להכנס לשם כדי לקחת משהו ופשוט הלכתי איך שאני. אני כבר אסתדר. את הלילה הזה פשוט לא יכלתי להעביר כאן. מחר יהיה יום חדש ומחר אני כבר אדע איך לפתור את הכל.