הרגשתי את הכאב מציף אותי שוב ורצתי לכיוון השער.ידעתי שאם לא אני אין מי שיטפל בה,אני לבד בסיפור הזה.
הוא הסתכל לי בעיניים כמה שניות כמו שתמיד נהג לעשות ולבסוף שאל,
"יש אישור לצאת?" הנדתי את ראשי וקיוותי שגם הפעם יסכים.
הוא הסתכל עלי לכמה שניות קצרות ובחן אותי.
"מה קרה?" קולו התרכך פתאום.
התאפקתי לא לדבר ידעתי שעוד מילה אחת והדמעות יברחו.אני סתם מתרגשת מכל דבר קטן בגלל שקשה לי בתקופה הזאת.
''אני לא כזה מרגישה טוב" שיקרתי. הוא ידע טוב מאוד שאני משקרת אבל אין לו זכות להגיב לי על זה כלום.
הוא הנהן ונתן לי לצאת ללא אישור שוב.
הודתי לו ומיהרתי לצאת.
תהיתי לרגע מה בית הספר היה עושה אילו היה יודע שהשומר נותן רק לי להשתחרר ללא אישור כל פעם מחדש.
רצתי לביתי ועליתי במדרגות.
נכנסתי אל החדר של אימי והסתכלתי עליה במבט כואב. היא נראתה חלשה מתמיד והתקפלה מרוב כאבים.
"אמא?" לחשתי.
היא פקחה את עיניה קצת והסתכלה עליי.
"את צריכה לאכול" אמרתי לה, היא הנידה את ראשה בשלילה.
"אולי רק משהו קטן, את כבר לא אוכלת" התחננתי.
היא ביקשה שאצא מחדרה. כבר לא נפגעתי ממנה התרגלתי והבנתי אותה. מאז שחלתה היא מוותרת לעצמה יותר מידי אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי אותה מחוץ למיטה.
רצתי למטה להכין לה משהו קטן והצצתי בשעון.
ראיתי שבעוד רבע שעה המשמרת שלי במלצרות מתחילה. עליתי מהר לחדרה ושמתי ליד מיטתה את הכריך שהכנתי לה. נשקתי לראשה ויצאתי מהבית לכיוון המסעדה.
וככה זה יום שיגרתי אצלי. בבוקר אני מוציאה את אחי הקטן לגן, דואגת שאמא שלי תאכל משהו ויוצאת אל בית הספר.
לפעמים אני משתחררת מבית הספר כדי לוודא שאימי בסדר או במצבים הקשים יותר לא הולכת אל בית הספר במשך שבועות כדי לדאוג לה . מידי פעם בשבוע אני הולכת לעבוד כמלצרית על שעות בית ספר כדי שיהיה כסף ,ובלילות אני עובדת בתור ברמנית במועדון יחסית קרוב לביתי וחוזרת לפנות בוקר.
גמרתי את המשמרת שלי במלצרות לאחר שעות ספורות של עבודה ובדרך חזור אספתי את אחי ג'ון מהגן.
אחרי שאספתי את ג'ון מהגן קילחתי ואירגנתי אותו לשינה.
כשגמרתי את כל המטלות שהיה עלי לעשות התארגנתי ויצאתי אל המשמרת שלי במועדון.
"זואייי" מייסן, חבר טוב שלי קרא לי.
רצתי לתת לו חיבוק.
"סוף סוף חזרת" אמרתי .
"איך היה בפריז?" שאלתי. מייסן בא לענות אך הבוס בא וקטע אותנו.
"חמישי בלילה אין זמן לדיבורים יש מלא עבודה" אמר. גלגלתי את עיניי וניגשתי לבר.
אנשים התחילו לצעוק לי מה הם רוצים והבאתי להם.
"שוט טקילה" מישהו צעק.
הלכתי למזוג לאותו האיש וכשחזרתי ראיתי אותו מזווית עיני.
זה השומר הזה מבית הספר. מה הוא עושה כאן?
הוא נראה כל כך שונה,
הוא היה לבוש בבגדים פשוטים ויפים שנראו כמו מיליון דולר. הוא היה עם מישהי שנמרחה עליו, טוב לא פלא אפילו בבית הספר כל הבנות מזילות עליו ריר מבלי לדעת את הגיל שלו. הסתכלתי על היד בה עטף את אותה הנערה שנראתה בגילי והבחנתי ברולקס על ידו. לא יכול להיות.
אזל מה שיעבוד בעבודה כל כך פשוטה אם יש לו כזה הרבה כסף?
הוא הבחין בזה שאני בוהה בו והתקרב לבר.
YOU ARE READING
my keeper-גמור
Romance"ולאן את חושבת שאת הולכת?" שאל. "אני הולכת עם חברה אני עוד מעט אחזור.." אמרתי. הוא צחק צחוק מר. "תחזרי למעלה ילדה " אמר באדישות . "אני לא מבינה מה הבעיה" "את לא יוצאת מהבית הזה עד שאת מתה!עכשיו טוסי למעלה לפני שאכעס" אמר ורעדתי. בחיים שלי לא שנאתי...
