chapter 27:

5.8K 214 11
                                    

מעלה עוד פרק היום,תהנו
⁦♥️⁩

וויל לא היה נראה שמח מהעניין אבל הנהן וקירב אותי אליו.
"לילה טוב נסיכה" אמר ונשק לראשי.
הלכתי לחדרי ונשכבתי במיטה. מה בדיוק חשבתי לעצמי שיקרה שאני אגיד לו שאני מאוהבת בו? שזהו ושנהיה ביחד? אני כל-כך מגוחכת.
התהפכתי שעה שלימה במיטה משתיקה את המחשבות שלי ולבסוף נירדמת.

***

"זואי קומי" שמעתי את וויל מלטף ומעיר אותי.
"מה השעה?" מלמלתי בעייפות.
"עשר"
"וואו זה הכי מאוחר שהערת אותי עד עכשיו"
"תתארגני ותרדי למשרד שלי" אמר ויצא.
נלחמתי לקום מהמיטה , במיוחד בגלל הריב שלנו אתמול בלילה.

הוא דיבר אליי בצורה כל כך מגעילה ולא הייתי בטוחה אם אצליח לסלוח לו על זה.
צחצתי שיניים ושטפתי פנים וירדתי למטה לאכול.
ידעתי שהשאלה הראשונה של וויל תהיה  אם אכלתי לפני שהגעתי והחלטתי לחסוך דיבורים ולאכול.

"בואי תשבי" וויל אמר כשהגעתי למשרדו וסימן לי להתיישב. "יש אצלינו היום בלילה מסיבה גדולה לכבוד החתונה שלנו" גילגלתי את עיניי בעצבים, הספיק לי פעם קודמת.

"המון אנשים יגיעו להכיר אותך גם מחו"ל, קייטי אחת המשרתות החדשות תכין אותך לאירוע, החתונה מתקיימת עוד שלוש שבועות, אני לא הולך לאסור עלייך לצאת מהבית הזה תמיד, את עומדת להינשא לראש מאפייה זה אומר שאת לא יוצאת מכאן עם פחות משלוש שומרים, רציתי לתת לך את עכשיו לצאת לאן שתרצי אני סומך עלייך, רק תחזרי לפני השעה שתיים כדי שיארגנו אותך" אמר.

קפצתי מהתרגשות ו-וויל גיחך.
"מה אתה רוצה אני כלואה כאן יותר מידי זמן" אמרתי. "טוב תלכי לפני שאני אתחרט שנתתי לך ללכת" אמר בחיוך. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו.
"אני מחכה " אמרתי בעצבים מזויפים.
"למה?" שאל. "לסליחה" אמרתי בגילגול עיניים.
"סליחה" אמר ונתן לי נשיקה.
"יופי עכשיו אני שמחה" אמרתי ויצאתי .
ידעתי בדיוק לאן אני הולכת.
להיילי , כל כך התגעגעתי אליה ולא יכולתי לדבר איתה. אמרתי לשומר את הכתובת שלה ועוד שתי שומרים ישבו לידי מאחור  .

דפקתי בדלת ביתה והיא צרחה כשפתחה אותה.
"חשבתי שנרצחת משוגעת, הפסיקו לחפש אותך כי אחיך הקטן התקשר להגיד לי שאת בסדר" כמה שאני מתגעגעת אל הקטן הזה  .
"איפה היית?" שאלה וסיפרתי לה את כל הסיפור.
"אז את בעצם אומרת שהשומר הקודם והתחיל שלנו חטף אותך ואתם מתחתנים??את רק בת שמונה עשרה ובן כמה הוא בכלל?" שאלה.
,"עשרים ושלוש, יש לנו מסיבה הלילה את חייבת לבוא" התחננתי.

"את צוחקת עלי ברור שאבוא!!" הבטיחה.
דיברנו והדלמנו פערים לעוד כמה שעות עד שהייתי חייבת ללכת. "נתראה בערב" אמרה וחיבקה אותי.

my keeper-גמורWhere stories live. Discover now