chapter 17:

6.8K 231 8
                                    

"וויל..זה אומר שגם אם אני אגיד עכשיו שהעסקה מבוטלת א-אתה תשאיר אותי פה?" שאלתי בפחד.

"כן,כנראה עד שתמותי" שאמות?התחלתי לפחד .הוא רומז שהירוג אותי?
"אני לא אהרוג אותך זואי" אמר כאילו קרא את מחשבותיי.

"אבל למה להשאיר אותי עד שאמות?תהיה לך אישה ואני אפריע לפרטיות שלכם אני סתם-"

"זואי" התחיל קוטע את דבריי.
''

***

"רדי לאכול אני לא חוזר בי,אני חוזר  בשמונה מהעבודה תיהי מאורגנת אבא שלי רוצה להכיר אותך,אנחנו הולכים למסיבה שההורים שלי אירגנו ואת תיהי ילדה טובה, ביקשתי מאמיליה שתקנה לך בגדים לכי לחדר ארונות בחדר שלך ותבחרי משהו" אמר.

לאחר שוויל הלך לעבודה ירדתי למטה והכנתי לי אוכל והלכתי לסלון לראות טלוויזיה.
אחרי שראיתי כמה סרטים הצצתי בשעון וראיתי שוויל אמור לחזור בקרוב אז נכנסתי להתקלח וכשיצאתי הלכתי לחדר ארונות וראיתי אותו מלא בבגדים תכשיטים ונעליים.

"אני לא מאמינה" מילמלתי.

בחרתי שמלה שחורה צמודה שמגיע עד אמצע הירך שלי ושרשרת ועגילים כסף. נעלתי נעליי עקב שחורות שנראות יקרות מידי.
בחיים לא הייתי יכולה להרשות לעצמי לקנות דברים כאלו.

ייבשתי את שערי והבטתי במראה
,לשם שינוי אהבתי את מה שראיתי .. מאוד.
הוספתי טיפה מסקרה  וליפ גלוס עדיין.

שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי את וויל .
הוא בחן אותי וחייך חיוך קטן.
"וואו" פלט.
"את נראת מדהים..אני צריך לדאוג שאף אחד לא יסתכל עלייך" מילמל שהסתכל במחשוף הלא קטן בחזה שלי.
זזתי מרגישה לא בנוח
"אני לא יודעת איך אני מרגיש לגביי השמלה הזאת"   אמר. מה זה אמור להביע?

הוא הסתכל עליי והושיט את האגודל שלו אליי.
"את לא צריכה את זה" אמר כשהוריד לי את הליפגלוס.

וויל עלה והחליף לחולצה לבנה מכופתרת וג'ינס.
הוא היה נראה מדהים.

נכנסנו למכונית והוא התחיל לנסוע נראה לחוץ.
"מה קרה?" שאלתי.
"תיהי צמודה אליי כל הזמן בסדר?את הבת של מישהו שהרבה אנשים לא מחבבים במיוחד ויכול להיות שיזהו אותך וירצו להרוג אותך" אמר.
בלעתי את רוקי בפחד.

נכנסנו בדלת וראיתי כמה בחורים בגיל של וויל שבחנו אותי והתקדמו לעברינו.
נעמדתי קצת מאחורי וויל והוא כרך את ידו סביבי.
"אל תדאגי אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך" לחש לי שראה שאני פוחדת.
"אז מי זאת?" שאלו את וויל והתקרבו לתת לו חיבוק גברי.
"חברה שלי" ענה . כן בטח
"איזה כוסית השגת לך" אמר וחייך אליי.
"אני עדיין כאן" אמרתי בעצבים.
"נו החמאתי לך מותק" אמר בחיוך מתגרה.
"אני תכף-" התחלתי להגיד אבל וויל סתם לי את הפה.
"אל תדבר אליה ככה" אמר בעצבים ולהכנו משם.
"זה אבא שלי" אמר טהצביע על מישהו.
"מוכנה?" שאל והנהנתי בשקט.

my keeper-גמורWhere stories live. Discover now