» Adopted « Styles

פרק 21

אני לא רוצה כלום ממנו.

כלומר, אני דיי בטוחה שאני לא רוצה כלום ממנו.

אני מתכוונת.

אוח ! למה הכל צריך להיות כל כך קשה !

כן, אני עדיין רוצה את המפגשים הטיפשיים שלנו בשעה שמונה כשאף אחד לא נמצא בסביבה בכדי להגיד לנו מה לעשות או להפריע באמצע.

וכן, אולי אני כן רוצה שתכין לי את השוקו עם המרכיב 'הסודי' שלך למרות שאני יודעת שאתה פשוט מסויף עוד סוכר.

וכן, דאמט ! אני עדיין רוצה לשמוע את הצעקות שלך , אלה שאתה קורה להן' שירה ', מהמקלחת בקולי קולות בשעה 3:00 בלילה.

אז אוקי, אני מודה.

אבל אני לא חושבת שאני רוצה את השפתיים שלי על שלך .

טוב, חושבת.

אני לא באמת יודעת.

אף פעם לא חשבתי על זה . אף פעם לא חשבתי על קשר עם משהוא.

אני מתכוונת , אתה לא תעשה לי את זה נכון? אתה לא תנטוש אותי כמו כולם.

אתה לא תשפוט אותי, אתה לא תזרוק אותי שבורה על צד הדרך, תחכה שמשהוא אחר יאסוף את השברים .

נכון ?

אתה יותר טוב מזה , אתה יותר טוב ממני.

הוא לא התכוון לזה , הוא לא התכוון לנשיקה .

מטומטמת .

למה שמשהוא ירצה לנשק אותך ? למה שמשהוא בכלל ירצה אותך ,

את מכוערת, יש לך אופי גועלי, אף אחד לא אוהב אותך.

בגלל זה שון נטש אותך , אני בטוחה שג'ק היה שמח לזרוק אותך לבית היתומים ולכל העזאזלים .

את עלובה , את פתטית , את חתיכת ילדה מפגרת .

לא מגיע לך כלום.

אף אחד.

שום דבר.

עדיף שתמותי , חבל על כל האוויר שאת מבזבזת.

למה הכל כל כך קשה ?

בכיתי בשקט.
למה זה קורה לי ?

משכתי באפי.
למה אני כאן ?

התחלתי לשרוט עם ציפורניי את זרועי , הכאב עזר בצורה מסיומת, זה גרם לי להרגיש יותר טוב.
למה אני רק סובלת ?

ידיי נהפכו לאדומות.
אני מנסה כל כך חזק לא ליפול , לא לטבוע בים שנקרא דיכאון אבל ,

בכיתי חזק יותר.
זב כל כך פאקינג קשה

הבכי שלי הופך להשתנקויות של בכי ונשימות מקוטעות ועיניי שורפות כמו גיהנום.
אני פשוט רוצה להרפות אבל אני לא יכולה ,כי אם אני ארפה אני פשוט אטבע .

אני מנסה לקחת אוויר אך זה בלתי אפשרי יותר . אני נחנקת מהמועקה של עצמי .
נמאס לי להלחם יותר , לנסות לצוף ולעלות למעלה , לשחות ולחתור בכל הכח , כי אני לא מצליחה .

גופי נעשה כבד ועיניי החלו להעצם והאוויר עדיין לא מגיע .
אין לי אף אחד , אני לגמריי פאקינג לבד.
כולם שונאים אותי , אני מתכוונת.
איך אפשר לאהוב משהוא ששונא את עצמו ?.

==========================

אוקיי , אני יודעת שהפרק קצת קשה , ויש בנות שממש יזדהו איתו.
כל מה שמתואר פה הם מחשבות אמיתיות .
של בן אדם אמיתי עם רגשות.
שאני באופן אישי מכירה .
ואני סוגדת לבן אדם הזה.
וממש חבל שהוא לא יודע את זה .
אני סוג של ציתתי אותו אז שלא תחשבו שזאת אני או משהוא כי , אני ממש לא ככה ו-עצוב לי לחשוב שאחד מהאנשים הכי קרובים אלי חושב כך.
זה עשה לי מועקה בלב אני הלכתי עם זה סוג של כמה ימים .
אני דיברתי איתו .
ו-ואני בכיתי , אני והוא בכינו .
ו-ופאק זה כאב לי .
ואתן יודעות מה עוד כאב ?
כסיימנו את השיחה , באתי ללכת והוא פשוט תפס אותי וחיבק אותי
ולחש לי תודה .
ואני פאקינג התחלתי לבכות שוב .

אז הפרק מוקדש לבן אדם הזה אני כל כך כל כך אוהבת אותו שזה כואב .
--------
"תודה"
הוא חיבק אותה בחוזקה מודה על דברים שלא יוכל לחזור בשנית
" תמיד"
היא לחשה בוכה בשנית יודעת שלא משנה מה הוא תעשה , הוא יהיה המלאך השבור והקטן שלה , ושהיא תוהב אותו תמיד .

--------

LoVe

T.A