» Adopted « Styles

32

" אמרו לי פעם שלעצור את הנשימה עוזר לעצור התקף חרדה..." הסביר את עצמו במהירות אחרי שהם התנתקו.
היא הנהנה במהירות מנסה לנתק את עצמה ממנו.
"מה קרה"
" לא . לא לא " שוב מנענעת את ראשה.
" מקיילה תדברי בבקשה א-אני לא יודע מה לעשות " הוא יבב.
" לא. לא לא לא " היא בכתה .
הוא נאנח מנתק את ידיו משלה ומתישב מולה צופה בה מצטנפת לכדור קטן ומנסה להרחיקו כמה שאפשר.
" מה קרה לך שם מקיילה ? מה הם עשו לך "

" ל-לא א-או-אוכל"
היא נענעה בראשה
היא נסיתה להסביר את עצמה אך היא פשוט לא יכלה .
היא כבר לא רצתה להיות בשקט. היא רוצה לצרוח לעולם לעזוב אותה לנפשה.
אך קולה להיה חלש ומקורטע ופיה בקושי הצליח להגות מילה שלא היתה "לא".

" הם הרעיבו אותך ? א-אני לא מבין" נאנח
איזה מן מוסד גמילה זה?
היא נענעה בראשה לשלילה.
" א-ני ל-א ר-רצי-ציתי "
היא גמגמה חלושות נאבקת בקולה.
"אני עדיין לא מבין...."
" חש-שמל!" היא צעקה וקולה נשבר ודמעות זולגות על פניה .
"הסימנים שיש לך על הראש מקיילה...מה הם "
" חשמל" היא התנשפה במהירות.
" הסימנים על הסנטר , סימני האחיזה מקיילה. מי עשה לך אותם ?"

" ג'ו-ג'-זי"
" מקיילה.."
" ג'וזי!" צרחה בבכי מרגישה איך מיתרי הקול שלה נקרעים אחד אחרי השני.
" אוקי מקיילה, הכל בסדר אני כאן " הוא התקרב מחבק אותה בעוד שהיא זועקת בבכי.
" אני כאן שום ג'וזי או חשמל . רק אני ואת "
=================================

פרק אחרון.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

אחד באפריל תרגעו....פפפ..

LoVe

T.A