הוא לא הפסיק לנוע מצד לצד בחדר הקטן מה שגרם לזאין לאבד שליטה.
" אוקיי הארי תרגע ! היא בסדר אתה רואה ?! אתה יכול פשוט להרגע ?!"
הארי נאנח.
" אני רוצה לראות אותה פוקחת עיניים , אני רוצה לשמוע את קולה אומר את שמי ואני רוצה את שפתייה על שפתי.
אז לא זאין, שום דבר לא בסדר אם אף אחד מהדברים האלה לא קורים.
ולא, אני לא יכול להירגע." הארי סינן זעוף ורגשני.
"אתה באמת אוהב אותה נכון ?" זאין שאל בפליאה.
הארי הנהנן וזאין נאנח ויצא מהחדר לא לפני שהספיק לומר " לך לישון הארי" סוגר את דלת החדר ויוצא אל הקור שבחוץ.
הארי נאנח , כל מה שהוא רוצה זה אותה וזה תסכל אותו שלא יכל לקבל אותה .
הוא בכלל לא ידע אם היא בחיים .
הוא חשש שהסיבה היחדה שלו לחיות הולכת ממנו. הוא נשכב על ידה במזרון הישן והמרופט של זאין מכסה אותם בסמיכה דקיקה שבספק עוזרת.
הוא נצמד אלייה מאחורה תופס בחוזקה לא מוכן לשחרר . הוא שם את ידו על ליבה מרגיש את הדופק שלה הוא היה רוצה להיות איתה עוד השניה האחרונה הוא היה רוצה לדעת שהיא איתו ולהיות רגוע בידיעה שהיא חיה.
שהיא איתו .
הוא פחד שהיא תמות בזרועותיו ותלך ממנו.
החזה שלה החל לעלות במהירות ופעימות ליבה התחזקו .
אבל מה שגם לו באמת להבל היו האנחות וקוצר הנשימה של מקיילה .
היא הסתובבה במהירות ובחרדה עינייה פקוחות לגמרי בהלם ושיתוק ו..פחד(?)
למה מקיילה שלי פוחדת ממני?
הוא ניסה להתקרב אלייה אך היא יבבה חלושות
מקווצת את עינייה כאילו מנסה להתעורר מחלום
אא-א.." היא לא דיבה רק יללה בכאב כשעינייה עצומות ודמעות יוצרות שביל רטוב על פניה החלקות.
הוא נישק כל פיסת עור בפניה שהתקווצו בכאב חד.
" מה קרה ?" פניו התקמתו בדאגה.
היא נענע את ראשה בחדות . הוא נגע בלחיה משפשף את אגודלו על עצמו לחיה הבולטות .
" לא לא לא לא לא" היא נענעה את ראשה מתרחקת ממגעו העדין ומרחיקה את גופו משלה בעזרת ידיה דוחפת את חזהוא בעזרת ידיה הקטנות.
הוא ניסה להתקרב אלייה
" לא!" היא צעקה בבכי.
" מ-מקיילה ?" הוא החל בבכי.
הם השמידו את המלאך השבור שלי
זו לא הייתה היא, זאת הייתה מקיילה שחווה התקף חרדה
זו הייתה ילדה יותר מעצובה
זו הייתה ילדה יותר מזה - יותר ממקיילה שלו.
היא הייתה גוש של פחד מתיחות וחרדה.
הוא לא יודע מה לעשות
" מ-מקיילה" הוא בכה יחד איתה .
" לא לא לא לא לא לא לא לא לא " היא נענע בראשה במהירות מתרחקת בישבה ממנו כאשר קמה מחיכו בקצב כאשר ליבה הולם בחוזקה והיא לא מצליחה לגרום לדמעות לעזוב.
" מקיילה שלי "לחש כשברחה ממנו , כאשר היא הצטנפה לכדור בפינת החדר " לא לא לא לא " היא בכתה כל כך חזק ,היא תפסה בשיערות ראשה בחוזקה מנענעת את ראשה לצדדים .
הוא ניסה לגעת בה, מתקרב אלייה באיטיות נוגע בידה אבל זו הייתה טעות חמורה.
היא צרחה ונסתה להתחמק ממגעו בכל דרך אפשרית כאילו מגעו בעורה שורף אותה .
אותו מגע שפעם רצתה יותר מכל .
ראשה פעם בחוזקה והרגישה כאב צורם בעצמותייה.
ששששש מקיילה את לא רוצה להעיר את כולם נכון שלא מיקי?
צרחה צורמת כאשר היא מרגישה את מגעו של הארי .כל מגע שהרגישה פתאום הפך לזר וקר.
אסור לך לסמוך על אף אחד במיוחד שלא על פרד הזה נכון ? תראי אותך עכשיו.
"מקיילה בבקשה-זה אני " התחנן הארי שתרגע עם התנועות החדות והמסורבלות שלה ותתן לו גישה אלייה.
"מיקי שלנו, ברור לך שכשאת יוצאת מפה שום מילה. את הולכת להתנהג רגיל וכשהשהות שלך כאן תגמר . תאמיני לי , את לא רוצה לחזור לכאן שוב מיקי."
" בבקשה מקיילה , בבקשה...."הוא התחנן בבכי הוא תפס את שתי ידיה הרזות בידיו הגדולות מצמיד אותה לקיר שעליו הייתה שעונה .
וברגע של תסכול כאב ופחד הוא נישק אותה.
=================================
לא ידעתי שאני אוהבת את הסיפור הזה כל כך..
הפרק הזה מוקדש למלאך השבור שלי.
LoVe
T.A
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fiksi Penggemarהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
