פרק 30

1.2K 128 8
                                    


הוא יצא מהשער הגדול.
אני לא יכול להחזיר אותה לשם .
אם הוא יחזיר אותה הביתה ישלחו אותה בחזרה למוסד.
אני לא יכול לעשות את זה לה.
השעה הייתה 7:47 כשהארי הלך ברחובות קפוא לגמרי מחזיק את מקיילה בידיו.
אני לא יכול.
אבל לאן הוא ילך ?
הוא עבר את תחנת האוטובוס יודע שהוא לא יכול לעלות במקום ציבורי כאשר נראה שהוא סוחב גופה.
הרחוב היה שומם והוא הלך כשאדיי קור יוצאים מפיו .
הוא רעד אפו היה אדום מהקור והוא ניסה כמה שיותר לשמור על חום גופה של מקיילה.

"את תהיי בסדר מיקי,אני אשמור עלייך אני מבטיח"
הוא חיבק אותה בחוזקה כשרצון עז לבכות בוער בו אך הוא שומר את הדמעות בפנים מחזיק חזק בגופה הדקיק של אהובתו.
אני אוהב אותך,בבקשה תחזיקי מעמד.
בשבילי...
דמעה זלגה לה על פניו.
לאן הוא ילך ?
אוא התקדם אל המקום היחידי שידע שבו יהיה רצוי על מקיילה עליו.
מקום שלא ימשוך צומת לב יתרה.

הוא עבר ברחוב החשוך והדומם טיפות גשם קטנות יורדות על פניו.
טיפות קטנות שאט אט הציפו אותו ואת מקיילה שעליו.
הוא קירב אותה על חזו מנסה לשמור עלייה
לשמור עלייה מהקור מהחושך, מכל דבר שיצתרך.
הוא היה מוכן לעשות בשבילה הכל.

הוא עבר בסימטה כאשר פניו עלייה , על מקיילה שלו רועד שבור ודואג הוא פתח את הדלת של גוש הבטון שבו שכן חברו.

" הארי ? מ-מה ?!"

" זאין " הוא התיפח.
" ממ-ה היא....?" זאין נבהל בהחלט מחברו שהחזיק גופה.
" היא החייה זאין אבל-" הוא קטע את עצמו בבכי.
" אוקי אוקי..." זאין נשפף מנסה לסדר את העיניינים בראשו .
הארי הניח את מקיילה על המזרון של זאין.
" פאק היא קפואה !" זאין הרים את שלוש הסמיכות היחידות שהיו לו שבעצם היו פיסות בד עבות וכיסה אותה בהן.

"א-אני .....זאין "
הארי בכה.
זאין שאף אוויר .
מקיילה ישנה,לפחות ככה נראה ..
עינייה כבר לא בצורת ריפרוף מוזר כאילו נלחמות להפתח והיא נושמת סדיר ועמוק.
" הארי, יש לה דופק.היא נושמת.היא תיהיה לגמריי בסדר..."
הארי רעד בהלם " אתה לא יכול להבטיח לי את זה זאין ! אתה לא יכול פאקינג להבטיח לי שהיא תחזור ! שהיא תחזור אליי !" הארי רעד.
" הארי...ל-למה לא הלכת לבית?"

" הם יחזירו אותה לשם זאין אני לא מוכן לזה.
על גופתי המתה."
הוא הסביר בניסיון להגן עלייה הוא לא היה מוכן שמשהוא יקרא לה הוא לא היה מוכן לראות אותה נשבת.לא שוב.

I don't fucking care
She don't living
She stay with me
And I never let her go.

LoVe

T.A

» Adopted « StylesWhere stories live. Discover now