בחיים לא אבין
#############
~מקיילה~
הדבר שהעיר אותי שנתי
הממש לא שלווה
היה הרגשה מוזרה שהרגשתי בגבי התחתון
משהוא חם נגע בי בנקודה זו בידיוק
לא פתחתי את עיניי זזה מעט שומעת רחש סדינים
במקום להגיש את הריצפה הקרה והקשה פוגעת בגבי
הרגשתי משהוא חמים ומוצק לידי
הסתובבתי בבהלה רואה את
ראש תלתלים שידו הייתה מונחת ליד גבי התחתון עכשיו עברה לבטן שלי אחרי שהסתובבתי
לא צרחתי
אבל הייתי עצבנית
מאוד עצבנית
לקחתי את הדבר הראשון שראיתי שבמקרה היה כרית והתחלתי לפוצץ לו את הפרצוף עם הכרית
"אך ! אך נופר דדייי היום שבת !! אין בית ספרר !! תפסיקי"
אך המשכתי
הוא אט אט פתח את עיניו רואה אותי
הוא היה קצת מופע בהתחלה אך מיד הבין וניזכר בליל אמש
שילבתי את ידי מביטה בו בפרצוף 'אתה צריך להסביר לי כמה דברים'
והוא הבין
"את פשוט היית על הריצפה והיה לך קר אז הרמתי אותך זה לא כזה ביג דיל !"
ואני גילגלתי עיניים
התכוונתי לקום כשזרועותיו נחו על מותניי מפילות אותי בחזרה למיטה
"חכי מקיילה !" הוא אמר
הוא קירב את גבי אל ביטנו החסופה
"גם את צריכה להסביר לי כמה דברים"
הוא לחש לי בקול צרוד של בוקר שהעביר לי צמרמורת בעמוד השידרה
הוא היה כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותיו באוזני
ואת קצב פעימות ליבו
שטקתי לא אמרתי כלום
לא ידעתי מה להגיד וגם לא רציתי להגיד כלום
הוא הפך אותי כידיי שפניי יהיו מול שלו
האפים שלנו כמעט נגעו אחד בשני
"קדימה מקיילה , אני יודע שאני לא יכול להכריח אותך להיפתח בפניי אבל תנסי , בבקשה בישבילי" הוא התחננן כמעט בלחישה
אך ניענתי בראשי לשלילה
והוא נאנח "אוקיי, אבל אם תירצי לדבר ,או כל דבר אחר אני פה" הוא אמר קם מהמיטה
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fanfictionהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
