היו היו פעם פופסים
#################
~מקיילה~
הוא ישב שם על הספה לא כל כך מתעניין בי
ראשו המתולתל הגיח מאחורי המשענת החומה עשיוה מעור של הספה
הוא לעס איזה סוג של חטיף
בעוד שבלונדי קפץ עליו
" נייל מה אתה עושה ?!"
"נווו יום שבת היום תעשה משהוא !!"
רטן
"אני עושה ! אני יושב מול הטלויזיה ואוכל פופסים"
"פופסים?"
"כן...זה החטיף האהוב עליי מאז שאני קטן ...אמא שלי הייתה קונה לי את זה ליפני...."
"הו ! אני מצטער" אמר בלונדי בסימפתיות
"זה בסדר נייל "
נאנח ראש תלתלים
בשלב הזה של השיחה ה'מרתקת' שלהם כבר הפסקתי להאזין
ושוב התמלתי געגועים לג'ק
ולשון
הוא אמר שהוא ידבר איתי
הוא כבר שכח ממני כל כך מהר ?
ועוג דמעה ירדה מעניי
ישבתי במזדרון מקווצת את רגליי לחזי
בוכה חלושות
טוב בכיתי עד שגברת קוצים בתחת וגברת רדיו בבטן באו
"מקיילה אנחנו דיברנו על זה " נאנחה קוצים בתחת
"קומי עכשיו" אבל לא עשיתי כדבריה
למה הם לא נותנים לי לטבועה בעצב שלי
למה הם לא נותנים לי להתאבל על ג'ק
למה-
"מקיילה אני רצינית איתך "
היא אמרה בטון יותר מאיים
אבל כלום
היא נאנחה בעצבים
"שלא תחשבי ששכחתי ממך ! אני כבר חוזרת"
היא אמרה נעלמת במזדרון הארוך והצר מלווה עם רקיעות קולניות של עקבים
זה גם מה ששון אמר....
המשכתי לבכות מוציאה את התסכול ששוכן בי
אך נעצרתי בפיתאומיות ששמעתי צעדים
צעדים הרבה יותר כבדים משל גברת קוץ בתחת
אחריי כמה שניות נגלה בפניי ראש תלתלים
הוא התישב לידי
לא הרמתי את ראשי
"אני מצטער ......"
על מה יש לו להצטער
"עלייה או עליו אני לא יודע"
הוא המשיך את המשפט
עדיין לא זעתי תנודה אחת
"תשמעי אני לא יודע אם את חירשת עיוורת אילמת או שאת פשוט בוחרת להתעלם....מה שאני בטוח בו זה שהוא או היא היה או הייתה בן אדם מיוחד
אם את בוכה את כל הדמעות האלה....הוא היה הכי מיוחד"
רק אז הרשתי לפניי לפנןת לכיוונו
"הו נחמד ! אז חירשת את לא "הוא מילמל עם חיוך קטן מעביר את מבטו לריצפה בעוד שהוא משחק עם קצה של חוט שהשתחרר מהקרע בברך במכנס הסקיני שלו
"אני יודע שעברת הרבה ......אני לא יודע מה בידיוק אבל אני יודע שהרבה . אני לא מצפה שתעני לי אבל שווה לנסות לא " הוא שאל מסתובב אליי עם מבטו מרים גבה משועשעת
היה דיי קשה שלו לחייך אליו אבל עמדתי בזה
"אז איפה הייתי? הו ! כן בנאום שובר לבבות..." הוא אמר גורם לי לחייך אבל מייד להסיט את שיערי אל פניי כידיי שהוא לא ישים לב
"תשמעי אני ממש ממש מצטער עליו אבל את לא יכולה לחיות בעבר ! אוקיי ? תשמעי אני בידיוק כמוך עברנו את כמעט אותם דברים ......" הוא אמר מנסה לשכנע אותי לחייך
מה הוא יודע בכלל ?
הוא לא מבין אותי הוא לעולם לא יבין
=========================
אז ככה אני יודעת שזה קצר אבל רציתי להעלות ליפניי החג [יום חמישי] שזה בעצם הזמן שבו הייתי אמורה להעלות פרק אבל אני שומרת שבותת וחגים אז העלתי את זה בנתיים
LoVe
T.A
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fanfictionהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
