» Adopted « Styles

36

" שרלוט את לא יכולה בבקשה.." הוא בכה מתחנן.
רק שלא יחזירו אותה לשם.
" הארולד א-"
" הם חישמלו אותה שרלוט היא כמעט מתה לי בידיים את לא יכול פשוט-"
" הארי ! " הוא עצר את את רצף התחינה שלו.
" אל תבכה.." נאנחה שרלוט מנגבת את דימעותיו של הנער.
הוא משך באפו בילדותיות.
" אל תתני לה לחזור לשם שרלוט." ביקש בעצב מקווה שיגע בשרלוט ותשאיר את מקיילה איתו .
" אני לא " אמרה לבסוף והארי נשף בהקלה.
" אבל זה לא אומר שאני לא אתן למקיילה את הטיפול הדרוש לה. יהיו לה יותר פגישות עם ניק ואני אדרוש שהיא תקח את הכדורים באופן רציף, היא תוכל סדיר ובריא ותשתה בדיוק כמו שהיא צריכה." הארי הנהן במהירות.
" אם לא הארי נצתרך לשלוח אותה למוסד"
" לא שרלוט ! א-אני אדאג לה שרלוט היא תיהיה בסדר אני מבטיח לך" דמעות שוב עולות.
" אתה ילד טוב הארי....אני סומכת עלייך" שרלוט חייכה חיוך חם ואימהי מלטפת את רעמת התלתלים שלו והארי מצא בזה סוג של נחמה.
" אני אדאג לה שרלוט, היא תיהיה בסדר" לחש לעצמו מנסה לעודד ולהאמין במשפט לאחוז בו עד כמה שאפשר כי הוא ידע שהיא מוצאת בו נחמה רק בו היא סומכת עליו והוא לא רוצה לעשות שום דבר שיגרום לה לחשוב אחרת.
------------------

היא שכבה על מיטתו ראשה על ירכיו של הארי מסתכלת לתקרה בעוד שהארי מלטף את שיערה השחור.
" אנחנו צריכים לעבוד על עיניין האוכל והשתיה שלך. את תפגשי עם ניק יותר-" מקיילה נאנחה בקולניות . היא לא חיבבה את ניק כל כך.
" כן כן. ניק "
קולה עדיין צרוד וחלש אך בכל זאת ניסתה לדבר.
"אולי תבוא איתי ?" שאלה בהיסוס.
היא רצתה את הארי איתה. הכל היה קל יותר עם הארי.
" לניק ? א-אני לא יודע אם אני יכול א-אני אשאל'
מלמל בבילבול. הוא לא חשב שהיא רוצה אותו איתה בדבר כל כל אישי כמו שיחה עם הפסיכולוג שלה.

"אנחנו גם נעבוד על עיניין הכדורים" היא אהבה שהוא דיבר ברבים, מסמן לה שהיא לא לבד בזה.
היא הנהנה בחוסר רצון.
אבל היא ידעה שהיא חייבת להשתקם.
והארי יעזור לה.

" לכי לישון מיקי ניפגש בבוקר" אמר בחיוך מתכוון לקום אך היא תפסה בו מיבבת.
" ת-תשאר" גרונה שורף אך היא צריכה אותו איתה.
הוא הנהן והיא נשענת על חזו המוצק.
מלטף את שיערה הכהה ומספר לה כמה טוב יהיה אחרי השיקום נרדמו יחדיו.

-----------

" אתה עדיין פה ?! חתכית מפגר אני אמרתי לך אני לא צריך עזרה !" צעק עליי ליאם מנגב את שיערו במגבת יבשה ולבנה.

" אבל אני צריך " הוא הפנה את מבטו אלי במהירות מרים גבה.
" ומה טומלינסון הדגול צריך ממני?" סרקזם נוטף מפיו.
" אין לי לאן ללכת וחשבתי שאתה יכול לעזור לי" אין לי מושג מה אני עושה אבל אני מקווה לעזור לו.
" מה קרה למר וגברת טומלינסון ? מה קרה לחיים המושלמים שלך ?"
מאיפה הוא יודע את כל זה ?
" ברחתי מהבית"
הוא נבח בצחוק.
"ולמה לך לעשות את זה טומו ?"
" אני לוזר חסר תועלת ותרבות ואמא שלי מעדיפה שאני אמות לפני שאני אחייה את חיי כמו שאני רוצה"
פניו של ליאם כבר נפלו והחיוך הציני נעלם כלא היה.
" אל תגיד את זה " מלמל והלך לזירת האיגרוף.בלבישה מהירה של הכפפות ליאם החל לחבוט בשק.
" אתה יכול להשאר אם אתה רוצה . אני אלמד אותך לחיות מחדש טומו."

חיוך צדדי מופיע ביחד עם חברות חדשה.

==============================

מצטערת שזה קצר אבל אני חייבת ללמוד. פרק ((אולי)) עולה היום אל תתפסו אותי במילה. נקווה שאני אספיק לכתוב אותו עם כל הלימודים וזה....:(באלי למות ! ווהו.):
טוב ,הלכתי ללמוד.
אה, בנות תכנסו לפרופיל שלי יש שם עוד סיפורים על הארי.
ממליצה על הסיפור Temporary bllis.
וכן, יש שיר כזה ...זה בהשראת השיר.
מי שמכירה את The cab שתגיד שאני לא ארגיש מנודה חברתית (זה השיר שלהם)