33

1.2K 121 9
                                    

כותבת לי בחיק הטבע.. אין טוב יותר מלכתוב בטבע..
הו, רגע יש : לכתוב בחדר שלי עם המזגן מטען ואוכל...
שכחו מה שאמרתי.
חם לי פה אלוהים אני סופר מקנא בבנות שבבית שלהן.

------------
"ילדה קטנה אל תפחדי
ילדה קטנה בחוזק תלחמי
תראי שאת שווה , תוכיחי את עצמך
תראי לכולם שצריך לפחוד ממך.
ילדה קטנה בבקשה תהיי שלי
ילדה קטנה בי אל תלחמי
ילדה קטנה את לא צריכה להוכיח לי דבר
ילדה קטנה איתך אני מאושר."

ה-ה-המלאך שלי.

פקחתי את עיניי אט אט ואז סגרתי אותן במידית.
המלאך שלי תמיד בורח בסופו של דבר .
הוא לא רוצה שאני אגלה אותו.
עצמתי את עיניי נרגעת מקולו.
בבקשה אל תלך.אל תעזוב אותי שוב..
אתה הדבר היחיד שיש לי.

----

מקיילה ממשיכה לעבור התקפים ואני לא יודע מה לעשות אני מרגיש כל כך חסר אונים. הלוואי ויכולתי לקחת את כל הכאב ממנה.

" ל-א לא לא לא" היא מתקווצת בפינה בוכה בשקט"
נאנחתי בתסכול.
"מקיילה , זה אני , הארי.." התקרבתי אט אט אלייה מחבק אותה בחוזקה.
היא בכתה חזק יותר בין זרועותי.
מה אני הולך לעשות ?
איך אני מוציא אותה מזה ?

" מה אתה הולך לעשות ?" שאל זאין אחרי שהצלחתי להרגיע את מקיילה.
" א-אני לא יודע.." רציתי לבכות.
למה כל זה קורה לה ? לא מגיע לה שום דבר מזה.
היא כל כך קטנה וטהורה.
למה שמשהוא יעשה לדבר שכזה.
" אתה יודע," הוא קם מהכיסא שעליו ישב צופה בי בעודי מלטף את מקיילה שישנה על ברכי.

" אני יכול להגיד לך מה הם הסימנים על הראש שלה"
"מה-זאין אי-איך?"
מה? איך הוא יודע.
" בדקתי את העיגולים שמסביב לרקה שלה.
היא נכוותה . "
" תדבר ברור זאין" אני מתוח ונואש לדעת מה קרה למלאך שלי.

"חישמלו אותה אלה כוויות של מכות חשמל"
מ-מה ? לל-א מקיילה...
החלתי בבכי.
למה כל זה קורה לך מקיילה שלי ? מה עשית ?
" ו-וסימני האחיזה?" רעדתי מדמיין דמות אוחזת במקיילה כל כך חזק עד שהיא פורצת בבכי היסטרי.
לא.
" אני מניח שהג'וזי הזאת תפסה אותה כשחישמלו אותה."
"מקיילה..." לחשתי בבכי.
זאין הנהן יותר לעצמו משפיל ראש ומכניס את ידיו לכיס מכנסו.
"אני מצטער" לרגע הוא נשמע כאילו מבשר על מותה .כאילו מנחם אותי על האבדה . על מקיילה.
אבל לא. היא כאן איתי ואני אעשה הכל בשביל שהיא תיהיה בסדר. אני אעשה הכל בשבילה.

-----

" ה-הא. הארי..?" קול חלוש לחש באוזני.
" מקיילה"
" בבקשה תעשה שזה יפסיק.." מלמלה בעצב מתוסכלת. קולה כל כך צרוד וחלש שאני מתאמץ להבין ולשמוע את דבריה.
" אני מנסה מקיילה. בבקשה תחזיקי מעמד.
אני מבטיח לך.
יום אחד את תהיי בסדר.
אנחנו נברח ביחד למקום שבו אף אחד לא ימצא אותנו.
אני מדמיין אותו בטור בקתה באמצע היער , ליד אגם.
אבל זה יכול להיות כל מקום שתרצי."
הורדתי את המבטי למקיילה שנחה על חזי בשלווה.

» Adopted « StylesWhere stories live. Discover now