Just smile (;
####################
" אבל היא אחותך ?"
הוא רצה להביר לעצמו וגם טיפה להזכיר לי
" כן,לא,א- אנחנו מאומצים אז היא לא אחותי בדם "
הסברתי
" אתה לא יכול לחבב אותה"
קבע זאין
"אני לא מחבב אות-"
התחלתי להכחיש אך זאין קטע אותי בגסות
"איך שאתה מספר לי עליה זה לא מראה ככה "
"זאין היא לא מדברת ! איך אני יכול לחבב אותה ?!"
"אהבה לא מתבטאת במילים "
זאין החליט שהוא פילוסוף
" אני רציני-"
"גם אני" הוא המשיך לקטוע אותי
" אוליי תפסיק !"
" מה ? להגיד לך את האמת ?"
התחכם זאין
" לא , להיות פילוסוף שקוטע אנשים בכל מילה שניה שלהם !"
הוא גיכח וניענע את ראשו
"אתה עוד תראה ....." הוא מימלמל נכנס לגוש הבטון שהיה קורא לו בית משאיר אותי לבד על הארגז הירוק ליד הפח המסריח. לגמריי לבד
אני
והמחשבות
* * * *
~מקיילה~
רצתי או הלכתי מהר - הייתי בספק, זה השתנה כל הזמן
באט מן ? הצצתי בסימטה -לא
הלואווו באט מן ?- גם לא בשניה
המשכתי ואחריי הליכה של חצי שעה שכבר חשבתי להתאש ולחזור הביתה ראיתי את סמל העטלף האדום כמו דם על הקיר
אז הינה אני הולכת למות
גל אושר תקף אותי.
זה יגמר .
הסבל פאקינג יגמר .
נכנסתי לסמטה ללא חשש הריי אני רוצה למות .
עמדתי באמצע הסימטה לא עושה כלום פשוט, עומדת.
את האמת גם לא ידעתי מה לעשות .
זה הקטע שבו הפסיכי אמור לצאת מאיזה פינה חשוכה לדבר כמה משפטים מלחיצים בקול מלחיץ ואז להרוג אותי .
אז למה זה פאקינג לא קורה
אחריי דקות אחדות שלא קרה כלום החלטתי להרים את רגלי וללכת לכיוון גוש בטון גדול ליד חבילת קרטונים וארגזים ליד פח מסריח .
מאחוריי כמה ארגזים עמדה דלת בתוך גוש הבטון .
פתחתי את הדלת מוזיזה כמה קרטונים בדרכי פנימה.
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fanfictionהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
