נקודה קטנה של אור
###################
הארי ישב לו בשקט במושב הקידמי במכונית המפוארת של שרלוט
בעוד שמקיילה ישבה לה שם
בוהה וחושבת
אבל בעיקר בוהה
אם להגיד את האמת הארי מאוד נלחץ ממנה
הוא חשב שהיא מוזרה
בעלת בעיה נפשית או משהוא כזה
הוא לא היה מוכן לאיזה אחות מוגבלת
הוא קיווא מאוד ששרלוט לא תכניס אותה איתם לבית הספר
הוא לא רצה אותה על הקטפיים שלו
הוא לא היה מוכן לעשות איזה בייבי- סיטר
שרלוט נכנסה קופצנית למושב הקידמי ליד ההגה
מוכנה לנהוג לבייתה החדש של מקיילה
"אוקיי מקיילה אז ככה כמה ככלים !"
אמרה שרלוט
כללים?
חשב מוחו של הארי
היא לא הסבירה לו את הכללים שהוא נכנס למכונית פעם ראשונה
"אין אצלנו דיכאון ואין אצלנו בכי יש עוד כללים אבל הם יותר להארי ....כן הבחור קצת שובב"
ששרלוט החלה לדבר הדמעות מעיינה של מקיילה הפסיקו לנזול
וגלגליי העינייים שלה הופנו לכיוונה של שרלוט אך היא עדיין לא נעה
ששרלוט אמרה שהארי שובב
מקיילה הרימה את ראשה
כאילו היא מחפסת את ה'שובב' הזה
"אני לא שובב" רטן הארי
כנראה שזה הצחיק את מקיילה כי בלי שאף אחד שם לב חיוך קטנטן ...ממש פיצפון
התנוסס על פניה של מקיילה
מקיילה הייתה שקטה וקטלנית
היא הייתה בוחנת אנשים
מנתחת אותן במבטה
כשמקיילה נכנסה לבית
היא לא הראתה שום סימן של התרגשות כמו שהארי הראה בפעם הראשונה שהוא בה לפה
היא פשוט נכנסה לבית והתחשבה על הספה הקרובה שהייתה בסלון
ממשיכה לבהות בנקודה לא מוגדרת
"מקיילה את באה ! אני מראה לך את החדר שלך עכשיו "
אמרה שרלוט בצורה דיי רגילה היא דיברה כאילו היא מדבר אל בן אדם רגיל
מקיילה קמה במהירות והולכת ונעמדת ליד שרלוט
שרלוט מושיטה לה את ידה בחיוך
ומקיילה שמה את ידה בידה ושתייהן הולכות לחדר
בעוד שהארי חושב שהוא עומד להתחרפן נייל קפץ ושאל את הארי לגביי הילדה החדשה שנמצאת בביתו
"היא .....אני לא יודע"
"אוקיי שם יש לה"
"מקיילה ...."
"עוד משהוא"
"היא לא מדברת אוכלת או שותה "
נייל היה נראה נחרד
"אוקיי" הוא אמר קם והלך לאותו הכיוון שאליו הלכו שרלוט ומקיילה
הארי בנתיים ישב לו וחשב
מחשבות סתמיות על החיים
ואז מחשבותיו נדדו אל"המורה" שלו להאבקות
הוא לא ממש ידע איך לקרוא לו
הוא ניזכר שיש לו "אימון"
במכון כושר
השעה הייתה מאוחרת
הוא היה צריך להגיע ליפניי הסגירה של המכון
הוא סימס לנייל
אל:"שדון אירי קטן"
'הלכתי למכון כושר יש לי אימון'
כידיי שה'שדון' לא ידאג כמו פעם שעברה
* * * * *
הוא עמד באמצע המכון מחפס את אותו בחור משוגע שאמור להיות המורה שלו
השעה הייתה מאוחרת כל האורות כבו במכון
חוץ מנורה אחת
אותה נורה שהאירה על שק האיגרוף הישן
הארי נתקרב אל אל הבחור
הבחור זרק אליו את הכפפות
ושם את כפפותיו
הארי חבש את הכפפות
"אזזזז.....אתה מתכוון להגיד לי איך קוראים לך ?"
אך הנער שתק
"תחבות חזק יותר" היו המילים היחדות שהוציא
"טוב.....אם ככה אז אנ-"
"לא מעניין אותי השם שלך עכשיו תחבות כמו גבר ולא כמו בחורה!"
צעק הנער
הארי שתק והמשיך לחבוט יותר ויותר חזק
"סיימת להיום בלרינה"
אמר הבחור זורק את כפפותיו
על הריצפה "ברצינות בלרינה !"
אך הוא לא ענה מתקדם לספסל הקרוב
מתישב ושותה מים
~הארי~
"אתה יכול לפחות להגיד לי את השם שלך " רטנתי
" ליאם , מרוצה ?!"
הוא אמר זועף סוגר את בקבוק המים
"עכשיו בלרינה עופי מפה לפניי שאני אתחרת "
הוא אמר ונעלם בחשכה משאיר אותי עומד לבד בנקודה קטנה של אור .....
=========================
אוקיי בנות אני מצטערת שלא העלתי יום ראשון כמו שאמרתי
וממש רציתי להעלות ליפני יום כיפור אבל לא יכולתי
אני ממש מצטערת
ועכשיו .......אני יודעת שזה לא אחד הפרקים
אבל האמת כתבתי את הפרק במחסום כתיבה
אז הוא יצה לא משהוא
אני ממש מצטערת
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fanfictionהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
