" דוקטור ביסקוויט עם כל הכבוד !"
"זה סקוטוויר-"
"וואטאבר. משהוא פה לא בסדר . היא הייתה אמורה לקום ממזמן !"
" לא ,לא היא לא , תקשיבי מיס.
הגברת הקטנה שכאן איבדה הרבה ויטמינים מאחר שלא שתתה או אכלה כהלכה בשבועות האחרונים.
אנו מחזירים את הויטמינים אט אט לגופה והתהילך הזה מתיש .
היא הייתה אמורה לקום כמה פעמים לדקות ספורות ולחזור לישון . הכל בסדר ."
" מתי היא אמורה לקום ?"
" מחר , בשעות המאוחרות של הלילה . עכשיו אם תסלחי לי מיס ."
קול דלת נשמע ואחכ שקט מוחלט.
איפה המלאך שלי ?
מילמולים מעומעמים נשמעו וכמה הודעות בכריזה .
אבל המלאך שלי...הוא לא כאן.
"-אני צריך את זה נופר . את יכולה ללכת להזדיין מצידי " נשמע קול רם של נער וטריקת דלת נשמעה בחדר.
הייתי יכולה להשבע שנמצא איתי עוד אדם בחדר אך הוא היה דומם.
עוד קול דלת נשמעה והבנתי שהנער יצא.
"דקה שניה ורגע , עוברים כל כך לאט
דקה שניה ורגע ,לא עוברים כמעט
נמאס מהצעקות , האשמות החריפות אני פשוט רוצה ללכת וביתה ולבכות .
כשאני רואה אותך כאן , כל הבלגן.....נעלם
הוא כבר לא שם
לא בלב ובנשמה רק השמש החמה מאירה ומזכירה שאני כאן חופשי ומשוחרר אזה גורם לליבי להתקווץ פה עד מחר .
הם אומרים שאת היית אחרת, אבל את כזאת בישבילי.
אני תוהה מתי היית שמחה , מדמיין זאת בליבי.
את שיחקת ברחוב עם אוהבייך , שתת בים הגדול .
אני תוהה מדוע ולמה , הפסקת את הכל כך פתאום.
חיוך התנוסס על פנייך , אבל הוא לא כאן עוד .כל מה שנשאר לך משמה זה רצון עז בבכי לרעוד.
אבל אני לא אתייאש , אשאר כאן איתך תמיד , כי הצורך לראות אותו כאן על פנייך .
לראות אותו כאן ולהגיד ,
את שלי
אני שלך
ולבכות בקול רך כי את כאן לידי .
ואת סוף סוף שלי .
את שלי
אני שלך
ואנחנו ביחד זה לתמיד .
אז תתעלמי מכולם כי עד קצה העולם
אני ואת.
עצמי את עינייך ותביאי את ידייך אל תוך שלי."
למה כל זה נשמע מוכר ?
למה כל זה נשמע כמו אסון ?
למה המלאך גורם לעיניי לשרוף?
הוא אמור להגן עליי מכל רע , הוא אמור לשמור אותי .
אבל הוא מזכיר לי מה שכלכך כואב .
הוא מזכיר לי אותי.
" אוי פאק !"
כל דלת נשמעה והייתי לבד.
המלאך הלך.
משאיר אותי כאן לבד להתבוסס בבכי של עצמי.
עוד קול דלת רמה .
דימעה
עוד זוג ידיים חזק.
דימעה
עוד צעקה
דימעה
עוד ציפצוף רועם
דימעה
הקור מתפשט
דימעה
פוקחת עיינים
דימעה
אור בוהק ומסנוור
דימעה
עוד ועוד ידיים
למה אני לא יכולה למות ודי ?
אור לבן צלול .
כן , זה המוות בוודאי .
==========================
בבקשה תגיבו ותצביעו , אני לא ממש אוהבת את הסיפור הזה ונראה שגם אתן.
אני פשוט אפסיק אותו .
אוף.
(©שירים;אני כותבת )
LoVe
T.A
YOU ARE READING
» Adopted « Styles
Fanfictionהיא הייתה דיכואנית . היא לא האהבה את החיים מכיוון שכל דבר טוב שהיה לה נלקח ממנה באכזריות. אין לה משפחה, ועכשיו היא מאומצת. היא מגיע לבית , לבחורה עשירה וצעירה . שרלוט, ועכשיו היא צריכה להתמודד עם הילד השובב שנמצא יחד איתה , באותו בית , אותה קורת גג...
