» Adopted « Styles

43

לקרוא ביחד עם השיר lego house
זאת לא המלצה זאת פקודה אתן תודו לי.

שם לפרק : Don't be blind

הם ישנו יחד באותה המיטה;
מיטתו של הארי.
הלילה היה שונה משאר הלילות.
מקיילה התעוררה לפנות בוקר בין זרועותיו המגנות של הארי המקום היחידי שבו היא מרגישה באמת בטוחה.
תחושה קרה ובכי חלש ברעידה שקטה
מחזיקה את תיליון המטוס בידיה הקטנות.
חוט הברזל העבה עותף את צוורה וצמרמורת עוברת בגופה הצנום.
הארי נע בישנוניות מקרב אותה אליו בתנוחה שבה הם נמצאו.
המחווה הזו חיממה את ליבה החלש וגרמה לה לחייך חיוך קטן ועצוב מזכירה לעצמה שהיא לא מספיקה.
להארי מגיע יותר.
מגיע לו כל כך הרבה והיא פשוט תוקעת אותו.
היא הורסת לו את החיים.
היא אזרה אומץ, היה קשה לה עם התחושה הנוראית הזו של חוסר סיפוק, היא לעולם לא תיהיה מרוצה מעצמה.
לא מהמראה שלה ולא מהאישיות שהיא מצאה לגועלית
היא זכרה איפה היא שמה את הפתק
שינסה להסביר למה
מקווה שהארי ימצא אותו ראשון.
היא לא רוצה שזה יגיע לאף אחד מלבדו.
היא אהבה אותו יותר מכל
והמחשבה הזו גרמה לליבה לרטוט בכאב.
כאב שרצתה להפסיק. להפסיק עם הכאב היה המשפט שעליו חזרה בלילות בתקווה קטנה שמשאלותיה התגשמו.
היא פחדה לאכזב אותו,היא ידעה שלא מגיע לה את הארי.הוא יותר מידי טוב בשבילה.
טוב היה טוב כל עוד הוא נשאר.
ג'ק נהג לומר.
היא לא הבינה אף פעם את משמעות המשפט. אבל עכשיו היא חושבת שהיא הבינה.
זה הזמן שלה ללכת.
היא חשבה על הרבה דרכים לגמור את הכאב בשבועות האחרונים.
לגמור את השינאה העצמית כלפי עצמה והחוסר ביטחון הנוראים שלה.
את החרדה החברתית שלה שגרמה לה להתקפים מרגיזים ותחושות בחילה נלוות.
אבל עכשיו; כל מה שהיא רוצה זה למות בזרועותיו של האחד שאהבה.
הארי היה הכל בשבילה למרות שהיא לא הראתה את זה.
היא הרגישה שהיא לא נתנה לו מספיק ולקחה ממנו יותר מידי.
היא תפסה את התיליון בחוזקה באגרופה הקטן עינייה מוציאות שובל דמעות בבכי שקט.
היא רועדת בזרועותיו מקווה שהוא לא ישים לב וימשיך לישון.
שפשוט יתעלם מהשבר הנפשי שיש לה בלב.
שיתעלם מיבבות הבכי שנפלתו כמו סכנים נשלפים החוצה במהירות ובקושי.
היא נשמה עמוק ופשוט משכה בשרשרת העבה מהדקת אותה אל גרונה.
מעבירה את כל הרגעים שהיא רצתה לזכור בראשה מנסה להזכיר לעצמה ולמות ברגע של אושר
רגע קט של אושר זה כל מה שביקשה.
היא בין ידיו, היא בטוחה עכשיו
ממשיכה להגיד את המשפט הזה,
זכרונות שלווים רצים במוחה.
היא הצמידה חוט הברזל יותר ויותר חזק האוויר אט אט נגמר והרעידות מתחזקות גופה נואש לחמצן שהיא לא מספקת לו.
היא שמחה שחוט הברזל היה מספיק עבה בשביל לא להשבר בתהליך
היא בכתה בכי שקט פניה ועיניה אדומות כדם.
הנקודות הלבנות שמבשרות שהסוף קרב התחילו להופיע בשדה ראיתה היא לחצה יוצר חזק על גרונה מקווה להפסיק עם הכל
פעימות הלב נחלשות עד שלב מפסיק לפעום.
הבכי פסק ואיתו דם הכאב.
נותת לנשמתה לפרוח מעליה נותת לנשמתה להרגיע מהסיבוב הארוך והמפותל שנקרה חיים.
היא סיימה את כל זה עכשיו.
ללא דאגות,ללא צרות.
ללא הארי-הדבר היחדי שהיה טוב בסיבוב הזה איננו.

===========================

חנק;אחת מצורות המוות הנוראיות והקשות ביותר שקיימות.

I'm sorry but she had to die..
T.a

אני שמחה עכשיו.
Luke_my_penrguin_7
הפרק מוקדש לך.

אני ממש רוצה לדעת את דעתכן על הסוף של הסיפור הזה ומה הרגשתן שקראתן את הפרק.
(עוד פרק אחד ואפילוג)