כמו אחות קטנה

פרק 38

״תום, אין לכם שוקולד בבית?״ ירדן שאלה בזמן שהייתה במטבח בביתי.

״אמור להיות מקרר, תבדקי במדף בצד״ עניתי לה, לועס את הקורנפלקס שלי כשאני יושב מול הטלוויזיה.

״אין!״ ירדן צעקה לי, נאנחת, ״אולי תלך שנייה לסופר לקנות?״ היא הציעה נעמדת לידי

״אולי תלכי את?״ שאלתי בחיוך תמים. אין לי כוח לצאת מהבית, להגיע למכולת, לחפש חמאה, לשלם, לחזור הבייתה. אני בתנוחה יותר מידי נוחה על הספה, ובדיוק משדרים שידור חוזר של ליגת האלופות שפיספסתי.

״אתה זוכר שלאבא שלך יש יום הולדת, נכון?״ היא שאלה משלבת את ידייה.

״תאמיני לי דני, מספיק לו שנגיד לו מזל-טוב והוא ישמח. לא צריך להכין לו עוגה.״ אמרתי מושך בכתפיי, מניח את קערית הקורנפלנקס בשולחן ממולי.

״הוא כל-כך משתדל בשבילך תום, לא יהרוג אותך לצאת לקנות שנייה חמאה ולחזור .״ היא אמרה בטון נרגז. הייתי מחזיר לה בכך שהייתי צוחק על הקמח שעל הפנים שלה, או אומר לה משהו על השנים שאבא שלי בכלל שכח שאני קיים. ״ואני מנסה לעשות סופלה.״

״כמה חמאה את צריכה?״ שאלתי נאנח, קם מהספה לעברה.

״אני אסתדר עם אחת״ היא אמרה בחיוך ניצחון.

״העיקר שאת מחייכת..״ מילמלתי, מחייך

״אוהבת אותך״ היא אמרה מביאה לי נשיקה עדינה, ומיהרה לסגור את הדלת עליי כשהנחתי יד על המותן שלה בניסיון לקרב אותה אליי ולעקב את היציאה לסופר.

הסופר יחסית קרוב אל הבית שלי, בסך-הכל מעבר חצייה ושלושה בניינים והגעתי.

״סליחה?״ שאלתי איזה אחת שלבשה את הסינר האדום של הצוות עובדים פה. היא הסתובבה אליי, שהקוקו שלה פוגע לי בפנים.

״אומיגאד, סורי!״ היא אמרה במהירות.

״אני בסדר.״ אמרתי מגחך. הסתכלתי עלייה ואני יכול להישבע שהיא הייתה מוכרת לי. היא נתקעה גם עליי, ואני די בטוח שגם אני מוכר לה. ״איפה החמאה פה?״ שאלתי, כשראיתי שהיא לא מנתקת את העיניים שלה ממני.

״מה? נועה!״ היא אמרה במהירות. ההתנהגות שלה הצחיקה אותי, האמת. ״מה.. מה שאלת?״ הא שאלה מתאפסת על עצמה.

״חמאה, איפה?״ אמרתי. מרגיש כאילו ראיתי אותה בעבר.

״מעבר 2״ היא אמרה נרגעת בחיוך בחיוך,

״תגידי, לא נפגשנו פעם?״ שאלתי מסתכל עלייה. השיער החלק הארוך בצבע חום הזה והעיניים החומות בהירות. אם למישהי שאני מכיר מהשכבה או ממסיבה או משהו היה כזה שיער ועיניים, אני בטוח שהייתי זוכר. היא הייתה יפה, וניסיתי להבין למה אני לא מצליח לזכור מאיפה אחת כמוה מוכרת לי.