כמו אחות קטנה

פרק 49

תקראו בבקשה את ההודעה שבסוף הפרק,

תהנווו(:

••••••••••••••••••••••••

עברו יומיים מאז כל העניין עם ניצן ולצערי הגיע הזמן גם לחזור לבית ספר. לא דיברתי עם ירדן ממש מאז והאמת שיותר התקרבתי אל נועה. היא שולחת לי הודעות ובודקת לשלומי ואני באמת לא מבין למה מההתחלה שללתי אותה. אבא שלי סוף-סוף חזר הבייתה ולא דיברנו ממש, ואני גם לא מתכוון. הוא עזב בלי לומר לי או לחברה שלו כלום והאמת שאין לי עצבים להתמודד איתו כרגע. אני חושב שחסרות לי יותר מידי שעות שינה שאני יכול להירדם בכל מצב וזמן. השעה הייתה 07:21 והחום בחדר היה בלתי נסבל. אני מקווה שלא יהיה ככה בחוץ גם.

צחצחתי את שיניי והגעתי למסקנה שאני חייב להסתפר. אני שונא שהשיער שלי גדל יותר מידי ואני חייב שיהיה לי מקוצץ בצדדים. הדבר הכי מעודד בקשר לשיער שלי זה שבחופש הגדול אני מתגייס סוף-סוף והשיער שלי תמיד יהיה חייב להיות קצוץ וזה סבבה מבחינתי, חוץ מהקטע הזה שכל השיער חייב להיות קצוץ ואצטרך להוריד את הבלורית שלי. (דמיינו את זה כבלורית כמו של ג׳סטין ביבר של פעם רק טיפה קצרה יותר ולא כמו איזה תספורת פטרייה)

לבשתי חולצת וי כחולה וג׳ינס צמוד שחור משופשף. היום אני אצטרך לדבר עם ירדן. אני אשקר אם אגיד שהיא לא הייתה חסרה לי בכל היומיים האלה מאז שהתעצבנתי אלייה, אבל אני חושב שהדאגה שלה לוחצת מידי ובאמת הייתי צריך להשתחרר לזמן קצר. היא הזוגיות הכמעט הכי ארוכה שלי ואני לא טוב בכל זין הזה, מה שאומר שאני די צריך חופש מידי פעם.

״הרבה זמן לא ראיתי אותך״ עידן אמר, מביא לי תפיחה על הגב ומתקדם ביחד איתי אל עבר הכניסה לבית-הספר.

״בגלל כל הבלאגן עם ניצן.״ עניתי והוא הנהן כהבנה. התרחקנו מעט, אבל זה לא משהו שכמה ימים ביחד בבית-הספר לא יוכלו להחזיר. ״וראית אותי ביום שישי.״ הוספתי

״יומיים בלעדייך מרגישים לי כמו נצח!״ הוא קרא בקול דרמטי ומגוחך.

״מה איתך ועם נויה?״ מרוב כל מה שקרה ברח לי לגמרי מהראש שהם שניהם סוף-סוף דיברו על המערכת יחסים שלהם.

״מתקדמים לאט. בנתיים הכל בסדר.״ הוא ענה בחיוך מאושר. ״מה עם ירדן?״

״לא משהו מיוחד. הכל רגיל.״ אמרתי ביובש מושך בכתפיי. הכל רגיל. אין משהו מיוחד ביננו שקורה חוץ מזה שלא דיברנו יומיים וזה די שיא בשביל שנינו.

הצלצול נשמע, ושנינו נכנסנו לכיתה. שעתיים היסטוריה עברו די מהר, או שזה סתם בגלל שחצי מהזמן פשוט נרדמתי. יצאתי ביחד עם עידן, מאור, שי וליאל מהכיתנ לעבר המקום הקבוע של החבורה שלנו בחצר. אני באמת מרגיש כאילו עבר נצח מיום שישי, הפעם האחרונה שנפגשנו כל החבורה הקטנה שלנו ביחד והאמת שהיציאות שישי הרגילות שלנו חסרות מעט.