פרק 27

21.2K 871 213
                                    

״אתה מודע לחומרת המצב?״ המנהל שאל אותי, מתיישב מולי במשרד שלו. אף פעם לא אהבתי את המשרד שלו. היה לו חלון אחד שם, די גדול שהכניס הרבה אור, אבל משום מה הוא תמיד דאג שהוילון האפור יכסה אותו- וככה בעצם החדר היה חשוך וריק.

״זה בסך הכל כמה מכות. הוא יהיה בסדר״ אמרתי מגלגל עיניים, שהרגל שלי לא מפסיקה לקפוץ מרוב עצבים ומתח, רציתי רק לדעת מה ירדן חושבת עכשיו.

״תום, הגיע אמבולנס בשביל לקחת אותו לבית-חולים״ הוא אמר משלב את האצבעותיו ונשען על השולחן ״אני מציע השעיה ליומיים-״

״אתה בטח צוחק עליי״ אמרתי קוטע אותו ״הוא בבית-חולים ואני מקבל השעיה ליומיים?״ שאלתי מחייך, זה לא הגיוני אבל אין לי בעיה עם זה

״זה לא הכל, תום. אתה תשאר כל השבוע הזה עד השעה ארבע בבית-ספר ותעזור בהכנות למסיבה שתערך ביום שישי״ שיט.

״מה הוא אמר לך?״ עידן שאל אותי ברגע שיצאתי מהמשרד של המנהל, ״רגע, אל תגיד לי״ הוא אמר חושב, ״העיפו אותך?״

״לא, אני מושעה ליומיים״ אמרתי לוקח את התיק שלי שהיה זרוק ליד הלוקרים

״ל..ליומיים? אתה רציני?״ הוא שאל מופתע, ״אחי, עדיין יש סימן לדם שיצא לו מהפה והאף פה״ הוא אמר מסתכל על המקום שהרבצתי בו לנועם.

״אני גם עוזר במסיבה שתהיה ונשאר עד ארבע כל השבוע״ אמרתי בפשטות, ״אבל אין לי בעיה, זה הגיע לבן זונה״ אמרתי פותח את הדלת של בית ספר ויוצא משם

״אנחנו נצטרך לדבר על מה שהיה במועדון עם מאי מתישהו, אתה יודע״ חשבתי שהוא שכח מזה

״אני לא יודע מה היה שם״ אמרתי מסתכל עליו, מנסה להיזכר במה שקרה שם במפורש. ״אני רק זוכר שראיתי את ירדן מסתכלת עליי, מאי יושבת עליי וירדן יוצאת מהמועדון עם דמעות.. את ההמשך אתה יודע״ אמרתי נאנח, אני מתחרט על הלילה הזה כל כך.

״עד שהכל היה טוב בינכם, אה?״ עידן אמר נאנח גם הוא

״כן.. אמרתי לך- כל דבר טוב אני הורס. פשוט טעות״ הוספתי בחיוך מזויף.

״אתה תהיה בסדר״ עידן אמר מביא לי כיף ונכנס לכיוון הבית שלו, ״אם אתה רוצה לדעת משהו לגביי ירדן, תגיד לי ואני אשאל את נויה, בסדר?״ הוא שאל והינהנתי אליו. אנחנו אולי לא מדברים אבל אני עדיין דואג לה כאילו היא אחותי הקטנה.

אם כבר אחות קטנה....

שמתי את התיק בבית, החלפתי לחולצת וי בצבע אפור, ג׳ינס שחור, אכלתי משהו קטן ויצאתי מהבית לכיוון בית החולים.

״חדר 11״ האחות-מזכירה או מה שהיא לא תהיה ענתה לי והתחלתי לחפש את חדר 11. תמיד שנאתי את חדר 11. בעצם, לא תמיד.. אבל מאז שנפצעתי גם אני הייתי בחדר 11, והוא היה חנוק, מסריח והיה לי ׳שותף׳ ענק שהיה נראה כאילו צריך מזמרה כדי להוריד לו את כל השערות בגב.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now