פרק 45

22.1K 779 247
                                    

״טוב אחי.״ ליאור אמר כשסרקזם בולט בקולו בזמן שהוא מגלגל את עיניו.

״אני לא מבינה איך לא נמאס לכם לריב כל-כך הרבה.״ שירה אמרה מסתכלת על השניים. לא משנה מה ומתי, ליאור ומאור תמיד ימצאו על מה להתווכח.

״אנחנו לא רבים, הוא פשוט מפגר שחושב שהוא יודע הכל.״ מאור אמר מתקן אותה.

״מה שתגיד, מאור.״ ליאל אמרה מגחכת. ״תום.״ היא קראה בשמי, גורמת לי להפנות את מבטי אלייה. ״מה קורה עם עידן וההיא?״ היא שאלה, מזיזה את ראשה לכיוונם של עידן ונויה.

״לא יודע.״ עניתי מושך בכתפיי, מחזיר לשפתיי את הסיגריה.

״אתה כזה בונקר.״ שירה אמרה בנימה משועשעת כשחיוך על פנייה.

״לא בונקר, אני בעצמי לא יודע.״ זאת האמת. אני לא באמת יודע מה קורה בינהם, אבל האמת שגם אם הייתי יודע לא הייתי אומר לכולם שם. היחיד שלא מפריע לעידן שידע כל מה שעובר עליו חוץ ממני זה ליאור, אבל לפי המבט שהוא הביט בי הבנתי שהוא יודע בדיוק כמוני.

״הוא לא יוצא עם ההיא מהמסיבת חוף של שנה שעברה. מה היה השם שלה?״ מאור שאל, בניסיון להזכר בשמה.

״בר.״ ליאור ענה לו. ״אני חושב שהוא נפרד ממנה. הוא לא מדבר על זה בקושי.״ הוא אמר מדליק לעצמו סיגריה.

״אני בחיים לא אבין מה מדליק אותכם בקטינות. הן יכולות להיות אחיות שלכן ואתם יוצאים איתן.״ שירה - כצפוי - העירה מביטה בי. גילגלתי את עיניי, זורק את הסיגריה על הרצפה ומתעלם מדבריה.

״רק דיברת על הקטינה.״ ליאל אמרה בקול שירה (שירה כמו שיר, לא כמו שירה הדמות.) גורמת לי להסתובב מיד. ירדן עלתה לכיוון המקום הקבוע שלה ביחד עם שקד, נטע ועוד בת ומספר לא קטן של בנים. מאיפה הם צצו?

״קטינה, קטינה הייתן מתות להתחלף איתה.״ אמרתי נעמד, קורץ להן בחיוך מתנשא ומתקדם לעבר ירדן שהביטה בי בחיוך.

״היי.״ היא אמרה בחיוך רחב יותר כשנעמדתי מולה.

״היי.״ אמרתי, מחייך גם אני ואוחז במותנייה. הורדתי את עיניי לעבר שפתייה, רוכן בשביל לנשק אותה. אחרי היום הזה כל מה שיכולתי לחשוב זה על ההרגשה של שפתייה על שלי. היא ליקקה את שפתייה ועצרה אותי.

״מה יש?״ שאלתי, מתרחק מעט בשביל שתהיה לי גישה להביט בעינייה הירוקות שהביטו בי בציפייה.

״מה עם ניצן?״ היא שאלה כמובן מאליו, כשחיוך קטן והתרגשות בקולה.

״אה.״ אמרתי, מגרד את עורפי. ״טוב, דיברתי עם סבא שלי והוא אמר שהוא ינסה לראות.״ אמרתי בפשטות, מביט לעבר חברייה של ירדן. ״למה ניצן לא באה איתכם?״ שאלתי, מחזיר את מבטי אלייה.

״ניסיתי לשכנע אותה אבל היא אמרה שלא מרשים לה כי מחר הם טסים מוקדם.״ ירדן אמרה במעט אכזבה מתעסקת בשרשרת הזהב שהונחה על חזי.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now