פרק 57

18.8K 901 460
                                    

זה הפרק האהוב עליי ויש פה שני שירים שאני מאוהבת בהם שתום וירדן מצוטטים, אז למי שרוצה לשמוע>>
דודו אהרון- זוכר (האהוב עליי😍)
אייל גולן- בסוף כל יום
גם אם אתן לא אוהבות מזרחית, אלו באמת שירים יפים.
אל תהרגו אותי אחרי הפרק הזה, אוהבת אותכן❤️

נקודת מבט ירדן

המסיבה נפלה בדיוק על תאריך היום הולדת שלי, מה שלגמרי הביא את נויה לומר מיליון פעם ״סיבה למסיבה״. גם אם יהיו לי מיליון סיבות למסיבה, אני לא מצליחה לשכוח מהסיבה שלי ללמה לא לשמוח. כלומר, אני צריכה - זאת אומרת - חייבת לנסות כן לשמוח. לנסות לשכוח אבל זה פשוט בלתי אפשרי. הוא כל הזמן מתרוצץ במחשבות שלי; מה הוא עושה עכשיו? הוא איתה?
וכשאני מביטה בשיחות שלנו ורואה את ה-״מחובר/ת״ מופיע למעלה, אני מתפללת שישלח לי הודעה, שיגיד שהוא אוהב אותי והוא מצטער על הכל. וכשזה לא קורה, אני רק חושבת על עם מי הוא מדבר עכשיו? שוב איתה? ולפעמים, כשאני שוכבת במיטה ורואה את אחת החולצות שלו על השידה שלי, או נזכרת שהיינו יושבים שעות בלילה במיטה ומדברים על מה שעובר עלינו, אני מרגישה את הלב שלי מתרסק לחתיכות יותר ויותר קטנות. אני לא חושבת שהצלחתי לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותו.

״אני יודעת שקשה לך, אבל את חייבת להמשיך כמו שהוא המשיך.״ נויה ניסתה לעודד אותי, בזמן שנברה בארוני והוציאה עשרות בגדים על המיטה ועליי.

״אני בסדר.״ אמרתי בקול שבור. ״אני בסדר.״ חזרתי בביטחון. אני אומרת את השקר הזה לעצמי ולכולם. אני לא בסדר, לעזעזאל. אני מתגעגעת אליו ולמגע שלו בכל יום, וכל-כך חסר לי לשמוע את הקול שלו בכל שעה ביום. אני מתגעגעת אפילו לדברים הכי קטנים שהיו בקשר שלנו.
״אני חושבת שאת צריכה לשתות הערב.״ נויה אמרה והפתיעה גם אותי. לא שתיתי לפני שיצאתי מאז מסיבת יום העצמאות שהייתה לפני שנתיים, וכשאני שותה בזמן שאני יוצאת זו רק כוס או אולי שלוש של וודקה עם רדבול או חמוציות.

״אני לא חושבת שתום יסכים,״ עניתי במהירות ונויה הסתובבה אליי בחדות. ״כוחו של הרגל.״ תירצתי. אבל האמת שפחדתי לשתות כי ידעתי שתום יתאכזב ממני, למרות שאני בטוחה שלא אכפת לו כבר. אני אשתה. אולי כי אני רוצה לראות איך תום יגיב, ואולי כדי להכאיב מעט ללב שלי שבכל מקרה כואב כשאראה אותו רוקד עם איתה או עם סתם בנות שהן לא אני ולוחש להן כמה הן יפות באוזן.

״ירדן-״ נויה התחילה בקול הרחמני הזה שבא בכל שיחת ניחומים מיותרת בשבועיים האחרונים.

״-אנחנו שותות הערב.״ קטעתי אותה ונעמדתי. אם אמשיך לשבת על המיטה ולהתייפח על כך שתום כבר לא שייך לי,על כך ושתום כבר לא יהיה כדי לומר לי דברים נכונים בזמן הנכון, ועל תום שכבר לא יהיה פה כדי לחבק אותי מאחורה ולהגיד לי כמה שאני מושלמת עבורו. הוא לא יהיה פה כדי לנגב לי את הדמעות שמשהו משתבש ולא יהיה פה כדי לנשק אותי בחוזקה כשהוא חייב להירגע, אני סתם אדכא את עצמי יותר ויותר.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now