כמו אחות קטנה

פרק 25

•••נקודת מבט ירדן•••

״איך היה אתמול עם נועם?״ תום שאל אותי בקול מוזר כשליווה אותי הבייתה מבית הספר,

״אתה יודע, למדנו״ השבתי לו בפשטות. באמת רק למדנו והוא לא נגע בי או משהו. אפילו כשליווה אותי לכיוון השער בכניסה לביתו הוא רק שלח לי חיוך קטן.

״אה״ הוא אמר ונראה כאילו הוא רוצה להוסיף עוד משהו אבל מהסס

״מה יש, תום?״ אמרתי נאנחת, מגלגלת את עיניי. אני יודעת שהוא מפחד שהסיפור עם ליאן הזו יחזור על עצמו- אבל זה לא יקרה.

״כלום,״ הוא אמר מחייך חיוך קטן ״סיימתם את העבודה?״ הוא שאל נעמד כשהגענו לפינת הרחוב בו שנינו מתפצלים כל אחד לביתו.

״ל..לא״ אמרתי מכווצת את המצח שלי, מה נסגר?

״אז את תהיי אצלו עוד הרבה?״ הוא שאל בגיחוך שרק עיצבן אותי

״תום, אתה יכול כבר לומר לי את מה שאתה רוצה?״ שאלתי חסרת סבלנות.

״את הולכת היום ל׳מנגו׳?״ הוא שאל סוטה מהנושא, מזכיר לי את המסיבה שנויה לא הפסיקה לדבר על כמה כיף יהיה בה וכמה היא מתה ללבוש את הבגדים החדשים שקנתה במיוחד בשביל זה.

״אני חושבת, אתה בא?״ שאלתי עם מעט תקווה בקול שלי. רציתי את תום שם איתי.

״לא״ הוא אמר מיד, ״אני הולך לבקר את סבתא שלי, בבית-חולים״ הוא אמר מחייך אליי חיוך קטן והיה קל לראות שהוא לא כזה אמיתי

״אה״ אמרתי בחיוך מתעלמת מהחיוך הזה, ״טוב אני אלך, אני גוועת״ אמרתי מתקרבת להביא לו נשיקה ולפנות לעבר הבית

״נועם הולך?״ אוקיי, מה?

״לא יודעת״ אמרתי מתרחקת, מרימה אליו גבה, ״אז זה העיניין? נועם? בגלל זה אתה מתנהג מוזר?״ אם זה בגלל זה אני פשוט אתן לו מכות.

״כן, אני לא יודע מה קורה לי פתאום״ הוא אמר נאנח תופס את היד שלי ומקרב אותי אליו

״לא תום,״ אמרתי מנתקת את האחיזה שלו ומחזירה את היד שלי לצידי גופי, ״אני פשוט.. באמת? אנחנו ביחד תום! לא יהיה כלום ביני לבין נועם כל עוד אנחנו ביחד!״ אמרתי בעצבים. אם הוא ימשיך ככה אני אוציא את כל העצבים שלי שכבר היו מכוונים על המורה לספורט, שהחליט פתאום לתת לי להישאר שעתיים בעונש כי לא היו לי נעלי ספורט.

״כל עוד? אז אם אנחנו ניפרד את תהיי איתו?״ הוא שאל מרים את הקול שלו טיפה

״מה?״ שאלתי מופתעת, הוא באמת אמר את זה? ״לא תום! אני לא אעשה את זה״ צעקתי

״אני פשוט-״ הוא התחיל לומר מסתכל על כל פינה חוץ מהעיניים שלי

״אתה צריך להבין שאני לא כמו ליאן. אני לא אבגוד בך כוסעמק, תפנים את זה כבר״ אמרתי בשקט, עדיין מופתעת שזה מה שהוא חושב