״תום.״ שמעתי את קולו של אבי פותח את דלת החדר שלי. ״תתעורר, יש לך אורחת.״ הוא אמר פותח את התריסים, מכניס אור לחדר החשוך ומפריע לי לישון את השינה שהייתי כל-כך צריך ושרציתי אותה מאתמול בערב.
איזה אורחת יכולה להיות לי? מי באה לבקר אותי בשעה 10 בבוקר? עוד שבוע נגמר החופש ואת הימים האלה בד״כ ילדים בגילי מנצלים להשלמת שעות שינה.
״בוקר.״ אמרתי נאנח, משפשף את העיניים שלי לאחר שציחצחתי שיניים ויצאתי למטבח.
״בוקר טוב, תום.״ שמעתי קול של אישה שלא שמעתי כל-כך הרבה שנים שאני מוםתע שהצלחתי לזהות.
״אימא?״ שאלתי בהפתעה, מביט באבא שלי ואז עלייה בהלם מוחלט.
״היי מותק, איך אתה מרגיש?״ היא שאלה כשהיא מחייכת את החיוך הישר שחשף שורת שיניים לבנות וישרות.
״אני לא מותק וזה לא מעניין אותך איל אני מרגיש.״ השבתי בנוקשות, מתיישב בכיסא שלמולה. ״מה את עושה פה?״ הקרירות שבקולי בלטה כמה שיותר ולא ניסיתי להסוות אותה.
״באתי לאחל לך יום הולדת שמח, שבוע הבא אני לא אהיה בארץ.״ היא אמרה בפשטות כשהיא לוגמת מכוס הקפה שניצבה למולה.
״מאז שאני בן 13 את לא מדברת איתי. מה קרה עכשיו? נזכרת שיש לך עוד ילד? או שהבעל הטחון שלך עזב אותך?״ שאלתי בכעס, מביט בה כלא מאמין. למה היא חזרה? למה דווקא עכשיו? היא תמיד מתכננת משהו, ואני בטוח שגם הפעם יש פה איזה משהו. תמיד יש לה אינטרס. הרי אני לא מכיר את אימא שלי מהיום ובזמן שהספקתי להכיר אותה בקלות כבר הבנתי מי היא.
״תום.״ אבא אמר מסתכל עליי באזהרה. גילגלתי את עיניי בתגובה, משלב ידיים ונשען על הכיסא לאחור, מביט בה בעיון. אימא שלי תמיד הייתה אישה מטופחת. עכשיו היא ישבה מולי, בחולצה מכופתרת לבנה ומכנס שחור, כשלרגלייה נעלי עקב שהבנות בשכבה שלי היו מתות לכאלה, כל כולה מותגים. לא פלא אבל, היא שוחה בכסף בזכות הבעל המזדיין החדש שלה.
״תום, אף פעם לא שכחתי שיש לי עוד ילד. ולא, הוא לא עוזב אותי. אבל מה שכן... סבתא שלך לא מרגישה טוב, והיא כועסת על מה שקרה ביני לבין אבא שלך ועל זה שאני כבר לא איתך-״ היא באה להמשיך אך קטעתי אותה.
״איך אפשר שלא לכעוס, אה? נטשת אותנו בשביל מישהו אחר כי פשט יש לו יותר כסף, אפילו את ניצן לקחת איתך. ואם כבר מדברים עלייה...איפה היא בכלל?״ שאלתי נזכר באחותי הקטנה שלא ראיתי כמעט חמש שנים.
״היא בבית. לא... לא הייתי בטוחה שהמפגש ביננו ילך יפה אז לא רציתי שהיא תיראה את זה.״ היא אמרה משפילה מבט.
״טוב לדעת שאת מתביישת בי. בקיצור, תגידי לי מה כבר רצית ותעופי מפה. תאמיני לי שבעשר בבוקר אין לי כוח לזיוני מוח שלך.״ הטון שלי היה כועס ודיברתי אלייה בחוסר כבוד אבל זה לא מעניין אותי. הרי עש משפט שאומר ״את כל מכבדי אכבד״, ואותה אני לא מכבד. קמתי מהכיסא ושלפתי כוס קרמיקה מהארון כשאני מתחיל להכין לי קפה. אבא כבר לא היה פה כדי להגיד לי איך לדבר אלייה, וגם לא עניין אותי. אני שונא את האישה הזו יותר מששנאתי בן אדם כל שהוא בחיי.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה
Teen Fictionתום אף פעם לא חשב שהוא יתאהב באחותו של איתמר, החבר הכי טוב שלו. הוא נשבע לאיתמר שבזמן שהוא לומד בפנימייה והוא רחוק מהבית- הוא ישמור על ירדן, כאילו היא אחותו הקטנה באמת. הוא דאג לשמור ממנה מרחק ולהסתכל עלייה מרחוק. הוא לא חשב שהוא אי-פעם יסתכל עלייה...
