פרק 7

27.5K 1K 50
                                    

״בוקר טוב.״ אבא קם סוף סוף מהשינה שלו ונעמד בפתח הסלון כשהוא משפשף את עיניו כמו ילד.

״בוקר.״ עניתי באדישות כשאני מחליף לערוץ ספורט אחר בטלוויזיה. אני לא מבין למה משדרים באמצע החיים ובאמצע ערוץ הספורט דברים כמו פילאטיס לנשים, זה אפילו לא מדליק אף אחד.

״אתה לא אמור להיות במיטה עכשיו או אצל עידן? מוקדם מידי בשבילך לקום עכשיו.״ הוא התיישב בספה בצד, עם כוס הקפה הקבועה שלו. הוא שותה כוס נס בבוקר ועוד אחת אחרי הצהריים, מסתבר שזה הרגל ישן.

״אמרתי לך שאני ישן בבית.״ המשכתי להעביר ערוצים ונעצרתי בערוץ דיסני. ״והשעה כבר שלוש בצהריים.״ הוספתי נעמד ומושיט לו את השלט, ״אני בחדר.״

״תום, אני יוצא עוד מעט.״ הוא הרים את קולו כךבשביל שאשמע אותו.

״תהנה.״ השבתי בקור וסגרתי את הדלת אחריי. אין לי בעיה עם זה שאבא שלי יוצא, להפך.  יש תקופות שהוא יוצא הרבה ויש כאלה שהוא מבלה את רוב הזמן בבית. כשמגיעות התקופות שהוא כל הזמן בחוץ, אז מצידי שיילך כמה שיותר זמן וכמה שיותר רחוק. מאז שאמא שלי והוא התגרשו, הוא היה כל יום יוצא. עכשיו זה מתחלק לפי התקופות; או שהוא יוצא או שהוא הולך לליאה, חברה שלו ולפעמים גם היא באה לפה. היו פעמים שהוא היה חוזר שיכור והיה רק מתנהג כמו אידיוט מוחלט שהייתי שוכב בלילה במיטה ומקלל את העובדה שהוא אבא שלי. אני לא יודע ממש מה הולך עם אימא שלי, בעיקר ניתקנו קשר מאז שהיא בגדה באבא שלי והיה בלאגן עם המשמרות.

״תום?״ קולו של ליאור נשמע  מעבר לדלת והוא לא חדל מלדפוק עלייה, ״תום!״ עכשיו הוא עשה את זה יותר חזק, מגביר את כאב הראש שהתחלתי להרגיש.

״כוסעמק, פשוט תפתח!״ הרמתי את קולו כשאני מתהפך על הבטן, עדיין מטושטש מהשינה ומניח כרית על ראשי שתחסום את רעש הדפיקות.

״אחי, השעה כבר אחת-עשרה בלילה. הגיע הזמן שתתעורר.״ עידן דיבר ומסתבר שהם באו ביחד להעיר אותי. הופתעתי שהשעה אחת-עשרה בלילה, אני זוכר שהלכתי לישון לפני בערך שבע שעות שהרגישו כמו עשרים דקות.

״קום, יש לנו מבקרים במקום הקבוע שלנו.״ עידן אמר מתיישב על המיטה שלי בנוחות, ונשכב אחרונה שידיו מתחת לראשו, משמשות ככרית.

״אין לי כוח לשטויות.״ פיהקתי, מסתובב לשכב על הגב ולראות גם את ליאור שהיה בשקט שעון על הארון שלי בשילוב ידיים.

״תום אני יוצא ואני לא בטוח אם אני חוזר אז תנעל אחרייך כשאתה יוצא, בסדר?״ אבא שלי הודיע נכנס אל תוך חדרי ומשתדל להעלים עין מהבלאגן הלא שיגרתי ששרר בו. בדרך-כלל אני מסודר, חייב כל דבר במקום שלו שאפילו הבגדים שלי בארון ממוקמים לפי צבעים וכל בגד במדף אחר. אבל בזמן האחרון אין לי כוח לעשות משהו חוץ מלצאת.

כמו אחות קטנהWhere stories live. Discover now