ריקוד ללא מוצא // LGBT+

פרק 44 ושמו: קול

לא שכחתי אתכם!

~
"אני מת כבר שנוכל לנקום על המוות של סופיה." דב מלמל.

"מירה כל כך תשמח, לידי יראה אדישות אבל יקפוץ מאושר בתוכו. ודאיה… דאיה תבין יום אחד שהיינו חייבים." עמנואל שפשף את פניו בעייפות.

דב הופיע מאחוריו וחיבק אותו. "אל תדאג אחי, זה יהיה מושלם."

"היו כבר פעמים בהן רצחתי אנשים, והתוכנית פשוט הסתבכה מול הפנים שלנו."

"זה לא יקרה הפעם, וגם אם כן תמיד יש גיבויים."

"אם המשטרה תבוא פתאום?"

"נתיישב ליד השולחן כמו אורחים. לא יהיה במה להאשים אותנו, הם לא ימצאו אצלנו סכין וחצי."

"אני דואג ממש." מלמל עמנואל וקם.

"היי." דב הניח את ידו על כתפו. "אשתך מתה בגל-"

"אשתי מתה בלידה."

"תפסיק לשקר לעצמך!" דב לחש בעצבנות

"אני לא משק-"

"אתה משקר מאוד ואתה יודע את זה. הגוף שלה היה חלש בלידה כי היא הייתה מורעלת, שנינו יודעים את זה טוב מאוד."

"אני באמת לא רוצה לחשוב על זה, אפשר מוות אחד נורמלי?"

"תחשוב מה שאתה רוצה, אולי גם תקנה את מה שכתוב בעיתון ותגיד לעצמך שסופיה התאבדה."

"אחותי לא התאבדה."

דב חייך. "יופי. אז תחשוב על זה שאתה נוקם את הרצח שלה, של אשתך גם אם אתה לא מאמין בזה, והכי חשוב של אמא שלך."

"בסדר." עמנואל מלמל. "אני זוכר את זה. אני לא אדיוט לגמרי."

"אתה עושה את זה בשביל אלו שחיים ועלולים לא לחיות אם ניתן למצב להימשך ככה. ברק, סטון, מירה, לידי, דאיה והתינוק שברחם שלה, אתה רוצה שגם הוא יגדל בלי אמא?"

"ממש לא." עמנואל קם והתהלך בחדר. "הכל יסתדר אל תדאג, אני אדאג לזה גם אם אצטרך למות בשביל זה."

"גם אני." הם שילבו את ידיהם ודב משך בכתפיו. "וכמובן שאתה צריך גם להתנהג כמו אבא טוב ולדבר עם ברק בדחיפות לגביי סטון." אמר בנימה דרמטית פחות.

"מה אני אמור להגיד לו. "היי ברקי מותק אני יודע שאתה שונא אותי שהסתרתי ממך המון ונטשתי אותך, דרך אגב-"

"אתה מעדיף שילנה תפלוט על זה משהו, הוא ישמע ואחר כך הוא ישנא אותך עוד יותר לגבי זה?"

"לא." עמנואל הודה.

דב הציץ בשעון היד שלו שממאחורי המחוגים הזהובים ניבטה אליו תמונה משפחתית, רייצ'ל חיבקה אותו כמו נערה ונדב – שהיה אז בן שבע עשרה – חייך באילוץ למצלמה. השעון היה יקר לליבו יותר משהיה יקר בכסף. "אני למדתי בחיים לא להסתיר דברים מנדב, כשהתחלנו עם זה התייסרתי כל כך."