כמו תמיד, אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות ותהנו מהפרק. ומהשיר למעלה :)
~~~~~
לימור הניחה את ראשה על השולחן הקר, היה לה חום נוראי והיא תהתה למה זה קשור, הרעיון שחטפה צינון באמצע הקיץ לא היה נראה הגיוני. ומצד שני זה כבר קרה לה כמה פעמים, שלפני סוף הקיץ היא התחילה להרגיש לא טוב. בנוסף לכך גם כאב לה החזה, זה בא בגלים כאלו לאחרונה – היא הייתה מתעוררת בלילה עם חזה תפוס – והיא הניחה שזה בגלל הביינדר.
"היא כבר שעה ככה אתה אומר?" קול העיר אותה מנמנומייה.
היא הרימה את ראשה אל חייל רנדומלי, לידו עמד חובש צבאי. שניהם הביטו בה בדאגה, בבסיס בכללי כולם תמיד התייחסו אליה בעדינות, היא עדיין לא החליטה מה היא מרגישה לגבי זה. החיילת שישבה בשולחן בקצהו השני של המשרד אמרה שזה בגלל שהיא עדינה. לימור התקשתה להאמין. היא? עדינה? ממתי? כששאלה את קלי אם היא חושבת שהיא עדינה קלי צחקקה ואמרה שהיא מסכימה איתם. לימור לא הזעיפה את פניה, היא רק משכה בכתפיים וקיוויתה שזה לא אומר שהיא גם פגיעה.
"מה קורה מתוקה? ישנת טוב?" החובש רכן אליה.
"יש לי קצת חום, אפשר אקמול או משהו?" המהמה.
"אני חושב שאת צריכה לבוא לרופא." הוא קם חזרה והניח את ידו על שכמו של החייל. "משוחרר, אני מטפל בה."
לימור לא הבינה על מה הדרמה, היא לא צריכה שום טיפול, רק כדור או שניים. אבל החובש כבר נטל את ידה ולקח אותה למרפאה הצבאית. הרופא – גבר בן ארבעים בעל פנים מגולחות למשעי ועיניים כחולות ששידרו ביטחון – לבש כפפות גומי על ידיו וביקש ממנה לשבת ולפתוח פה גדול. הוא הסתכל לה בגרון, ואחר כך גם באוזניים, באף ובעיניים קצת.
"היא לא על סמים."
שתיקה.
"אני צוחק, אפילו לא חשדתי."
לימור נשמה עמוק בזמן שהכניס את ידו מתחת לחולצתה – שבכוונה ביקשה שתהיה גדולה עליה כדי שחזה לא יבלוט – כדי להקשיב לריאות שלה. היא הצטמררה למגע הסטטוסקופ הקר על גבה ועל חזה אבל נשמה עמוק ועצמה את עיניה. זה קורה פעם בשנה בסוף הקיץ ועובר, שנה שעברה זה לא היה, אז היא כבר חשבה שזה עבר לכל השנים, הגוף שלה מפתיע.
הרופא התעכב על חזה ובשלב מסוים במקום להקשיב לריאות שלה דרך הסטטוסקופ הוא ניסה למשש אותו באצבעותיו דרך בד הביינדר הצמוד. "תורידי חולצה." פקד.
לימור פזלה לצדדים, האם היא מוטרדת מינית כרגע? זה היה יכול להיות מאוד הגיוני אבל משהו באוויר אמר לה שזה לא. לא הייתה שום אווירה אימטימית או סודית, החובש הצבאי התעסק באייפון שלו וכל כמה שניות הרים את ראשו אליהם, החלונות היו פתוחים והרופא היה נראה בכלל רציני ומודאג ולא חרמן.
YOU ARE READING
ריקוד ללא מוצא // LGBT+
Romanceמתי מגיע היום בו השלדים יוצאים מהארון לאט לאט? נדב שחי כל חיו בעושר רב, מגלה שיש דברים שלא ניתן לקנות בכסף, כמו סליחה, כמו אהבה. ברק מנסה לפלס את דרכו בעולם ולשמור על המסכה שיצר לעצמו. אופל לומדת להביט על החיים בזווית קצת שונה ולימור מתכוננת לגרוע מ...
