ריקוד ללא מוצא // LGBT+

פרק 17 ושמו: build god, then we'll talk

תודה על אלף צפיות !
תהנו ותגיבו על הפרק :)

~~~~

אופל ובאר ישבו כהרגלם חסרי מעש ובוהים באוויר. אופל תהתה למה התעוררה מוקדם כל כך ובאר לעומתה שמח על כך. הוא הספיק כבר לסדר את התיק שלו מחדש ולהוריד (ולהחזיר) את כל העגילים באוזניו ובפניו.

"היום גיל תהיה פה." אמר.

אופל נאנחה. "מצד אחד אני שמחה כי זו אחותך ומצד שני לא, היא נשמעת קרציה מעצבנת נודניקית."

"כל האחיות ככה לא?"

"לא יודעת."

"יש לך אחיות." הוא זכר אותן מהקיבוץ.

"אחת גדולה, מטומטמת, התחתנה בגיל שבע עשרה."

"מה-"

"ואחת קטנה, נחמדה, בלונדינית כמוני רק עם שיער חלק למען השם, נראית כמו מלאך ומבפנים היא פיה שטנית."

באר עוד התעכב על האחת הקודמת. "אחותך התחתנה בגיל שבע עשרה?"

"כן."

"זה באמת היה מוזר שיש לה בן כל כך גדול, אבל חשבנו שהיא פשוט נראית צעירה."

"היא נכנסה להריון איתו בגיל שש עשרה."

"הילדה דפוקה."

"כן." אופל גלגלה את עיניה. אחותה הגדולה נשארה במרכז תשומת הלב גם כשעשתה דברים אידיוטיים. היא גיחכה כשנזכרה כמה אהבה את אחותה פעם. אמא, מתי לשם חוזרת? אפשר ללכת עם לשם? לשם מאוד יפה אמא.

את השקט קטעה נערה שהתקרבה לעברם ובעקבותייה מירה. "סלבה אנשים. תכירו את רונית, באר היא מתחילה היום איפה שאתה עובד, אז תעזור לה כזה להתמצא." הורתה מירה וכשקיבלה הנהון של אישור מבאר התרחקה משם לעבר עוד קבוצה של ילדים שישבו.

אופל ובאר התפנו לבחון את הנערה. היא לא הייתה גבוהה מאוד, פניה היו בובתיות ותמימות, שיערה היה חום וחלק ועיניה ירוקות. "אז מה את עושה בריליקיה?" התעניין באר אף על פי שזה לא היה הדבר הכי מנומס.

הנערה הייתה נראית שמחה לענות לו. "ברחתי מהבית של דודה שלי כי דוד שלי אנס אותי."

"הו." בטנו של באר התכווצה ברחמים. 

"מה אתה?"

"אני גרתי פה מלא שנים, כי אין לי כל כך משפחה, בית, חוץ מאחותי שהיא באה לכאן היום. היא לא אחותי הביולוגית, אלא אימצנו אחד את השניה ולא מזמן עשינו מסע גדול בכל ישראל. עכשיו אני חוזר לשורשים, שזה הריליקיה פה כמובן, והיא באה לבקר."

כשעצר את שטף דיבורו הוא הביט בה. "ואו." היא פלטה, עיניה הירוקות בהו בו מוקסמות.

"בת כמה את?"

"שלוש עשרה."

באר צחקק. "הייתי לפני חודשיים."

"באמת? אתה נראה יותר."