"ואז הוא כזה: ביסקסואליות הן סתם טיזריות ואף פעם לא גומרות את מה שהן מתחילות. והיא אמרה: ביסקסואליות גומרות יותר טוב מכולכם ביחד. והקטן הזה בצד לא מבין על מה הם מדברים וככה הם צוחקים עליו עד שנמאס להם מהנושא הזה והם עברו לנושא הבא."
"סמאללה, אני כל כך מתגעגעת לעולב של ישראל."
אז כן, אופל באמת אמרה את זה. באר ידע לספר טוב על המסעות שלו ושל אחותו והדברים שתיאר – שהיא ידעה שבאמת קיימים שם – גרמו לה להתגעגע לקיבוץ, לאוויר של הר הכרמל ולגלים במפרץ חיפה.
"חשבתי שאת מתעבת את המקום הזה." מירה הופיעה לפתע לידם והתיישבה ליד באר. הם ישבו במין פינה שהייתה בגן השעשועים הקטן שמעל הריליקיה, על פני האדמה. מתחת למתקנים היה מן ספסל עגול מחופה עץ שהפך להיות מבוקש, היו שהגדירו את הפינה הזו כמחששה.
אופל זכרה איך סיפרה למירה בערב שבו הגיעה לריליקייה שהיא מישראל, ושהיא שונאת את המדינה הזו. מירה משכה בכתפייה, מעולם לא יצא לה לבקר שם. "כן, אבל בהחלט מתגעגעת." אופל מלמלה בזמן שבהתה באוויר, בעמוד התמך של המגלשה. הוא היה דהוי והצבע שלו התקלף, היא הביטה בו בעצב ונזכרה ביום ההולדת האחרון שלה עם "חבריה" מהקיבוץ.
הייתה מסיבה מן הסתם, בקיבוץ שלה נהגו לחגוג ימי הולדת. היא לא באה ואופל ציפתה לה והתאכזבה, כשבסוף הם הגיעו ביחד וסיפרו לה משהו שקרה היא הופתעה וביקשה לספר לכולם. אבל הם סתמו לה את הפה בכח, איימו שהם יפצחו לה את הגולגולת. אופל בעטה אותם ממנה באותו ערב, ובעטה אותם מהחיים שלה שנעשו פתאום ריקים בלעדיהם. לא היה לה מחסה והגנה, הם נעשו אוטמים כשניסתה לחזור אליהם וציפתה לזרועות פתוחות, הם חיבקו את עצמם והיא שוב התאכזבה. נפלה אחורה וגוננה על פניה מפני המבטים הקטלניים שלהם.
הוא היה ילד טוב, אופל גדלה איתו מגיל שנה ואהבה אותו, גם היא הייתה טובה אחרי הכל אבל גדלה בשטח האחר. הערכים שלהם לא היו הערכים שעליהם ההיא גדלה, רק שהוא הפנה לחינוך את העורף ועבר לצד שלה.
כן, אופל שנאה את המדינה, היא תמיד ראתה באוכלוסייה שם תערובת של ערבים-יהודים-רוסים וערב רב שהיו תקועים אחד בשני, עם האף למעלה. למה אי אפשר לחיות בשלום בלי לריב? למה? אופל לא הפסיקה לשאול. למה מוצא נעשה כל כך חשוב ומהותי? ריבים על רקע מה? האמא הביולוגית שלה הייתה אנגליה, זה אף פעם לא שינה לה כלום, היא הרגישה פאקינג צברית. והיא ציפתה שגם תלין תרגיש ככה, וגם עוז שלא ויתר אף פעם על החזות התימנית שלו.
אבל היא התגעגעה, והיא תמיד הריצה בראש סרטים של מה יקרה אם היא פתאום תחזור. עבר זמן, היא התבגרה והיא רואה דברים אחרת, היא יודעת לנהל דו שיח ואפילו שיחת נפש בלי להזכיר עניינים פוליטיים. הם יחזרו להיות החבורה הכי נחשבת בקיבוץ, ערביה תימני ואנגליה נשמע כמו התחלה של בדיחה, הם תמיד צחקו על זה. הם יכולים לצחוק שוב, נכון? הכל יחזור להיותב בערך אותו דבר, או שהם פשוט יתנהגו אחרת אבל בצורה בוגרת.
YOU ARE READING
ריקוד ללא מוצא // LGBT+
Romanceמתי מגיע היום בו השלדים יוצאים מהארון לאט לאט? נדב שחי כל חיו בעושר רב, מגלה שיש דברים שלא ניתן לקנות בכסף, כמו סליחה, כמו אהבה. ברק מנסה לפלס את דרכו בעולם ולשמור על המסכה שיצר לעצמו. אופל לומדת להביט על החיים בזווית קצת שונה ולימור מתכוננת לגרוע מ...
