ימי ההעלאה של הסיפור הזה עוברים לימי רביעי.
שלשום העליתי סיפור חדש בשם "קלישאה 2", אתם מוזמנים לקרוא :)
~
ברק התמתח והתיישב על המזרן שלו, החלונות הגדולים השקופים שהטילו בדרך כלל אור על כל הריליקייה היו חשוכים ולקחו לו כמה שניות לקלוט שזה מסתדר עם זה שבשעון שלו כתוב: 4:53 וזה כנראה לא אחר הצהריים.
הוא קם, ירד לקומה התחתונה, צחצח את שיניו ורחץ את פניו. בזמן שלחץ על הקומקום הוא קלט דמות יורדת במדרגות כשבידיה ארגז. מישהו בורח. או עוזב.
כשהדמות יצאה אל האור ברק זיהה את נדב, שריריו ישר התכווצו ביראה תמידית שכזו. נדב התקדם לכיוון הדלת וכמעט שחלף על פניו כשלהפתעתו של ברק, הוא נעצר. ברק הכין את עצמו נפשית לעקיצה, ללגלוג, או אפילו לבקשת עבודה (עם זה דווקא לא הייתה לו בעיה.) אבל נדב פשוט הניח את הארגז שלו על השולחן והתיישב על אחד מכיסאות הבר.
"שב. כלומר, אתה מוזמן לשבת אם תרצה." אמר נדב.
ברק כיווץ את גבותיו, נדב מעולם לא התנהג כך. תמיד ציווה דברים, תמיד דרש וציפה שיעשו כדבריו. הוא מעולם לא הציע או ביקש. זה בלבל את ברק, הוא תהה לרגע האם נדב סתם משטה בו, סתם ישפיל אותו עוד רגע. הייתה לו הרגשה שהפעם זה שונה, כי נדב עצמו היה נראה שונה, שידר משהו שונה. הוא התיישב על הכסא לידו כשפניו אליו.
"אני לא יודע איך להגיד את זה. אבל אני פגעתי בך כל כך הרבה פעמים, ניצלתי אותך מינית, הצקתי לך. אני כל כך מטומטם ואני מצטער על זה." נדב פלט במהירות.
ברק בהה בו ולא הוציא הגה מפיו. האם זו מתיחה? זו לא מתיחה. נדב לא היה משפיל את עצמו בשביל מתיחה אידיוטית. ברק ליקק את שפתיו ושתק.
"אני רק רוצה שתסלח לי בבקשה." נדב אמר. "אני יודע שאתה בטח נורא מופתע, אבל אני הבנתי כמה דברים. הבנתי את הצד השני, הבנתי שאני ביריון."
ברק המשיך לבהות בו ונדב השפיל את מבטו. הוא לא יכל להביט בעיני החיפושית השחורות האלו בלי להרגיש אשמה כבדה. הוא התרגל להביט בהן מלמעלה, לראות את ברק על הברכיים כשפיו מלא באיבר מינו.
ברק נאנח. "אני הייתי צריך לדבר איתך, לגבי העבודה." אמר באדישות.
נדב צמצמם את עיניו, קולו של ברק הצטלצל באופן משונה. בדרך כלל קולו רעד, נקטע, ברק היה מגמגם, ועכשיו קולו היה כל כך יציב. כאילו היה שחקן שביים את ההצגה והוא חוזר לדמותו, או שחקן שנכנס לדמות, נדב לא יכל להחליט.
"אתה לא מגמגם."
"לא. ואני לא עוד הרבה דברים שאתה חושב עליי."
"אוקיי… אני עוזב את הריליקיה, אני לא יכול להישאר פה." נדב מלמל, כעת הוא הרגיש טיפה יותר בטוח בעצמו והניח רגל על רגל.
YOU ARE READING
ריקוד ללא מוצא // LGBT+
Romanceמתי מגיע היום בו השלדים יוצאים מהארון לאט לאט? נדב שחי כל חיו בעושר רב, מגלה שיש דברים שלא ניתן לקנות בכסף, כמו סליחה, כמו אהבה. ברק מנסה לפלס את דרכו בעולם ולשמור על המסכה שיצר לעצמו. אופל לומדת להביט על החיים בזווית קצת שונה ולימור מתכוננת לגרוע מ...
