לא יודעת אם יש פה עדיין קוראים בכל מקרה תהנו מהפרק וסליחה על האיחור ~
"אני יודע שאני אידיוט, אני באמת יודע. שאני חסר שליטה על עצמית, בהמתי. לא חושב הרבה על השלכות ולא חושב בכלל כשאני מרגיש משהו. אני מצטער."
הדר שילבה את ידייה והביטה בעיניו. היא ניסתה להראות כאילו הצער שנשפך מהן לא עניין אותה כלל וכלל, היא ראתה אפילו דמעה מנצנצת בהן. כמו טיפת טל על עלה ירוק.
"תראה. אני מרגישה נבגדת בשביל ההסכם שלנו." היא זכרה בבירור כיצד לפני שנה, כשרצתה רק לשכב איתו. הוא אמר לה שהוא לא שוכב לפני חתונה, כי הוא דתי. היא הייתה סקרנית לגביו, לכן התחילה לצאת איתו תוך כדי כבוד לגבולות שהציב; בלי מגע, בלי זלזול בדת. עם הגבול השני לא היה קשה לה, היא באה ממשפחה מסורתית ולא הייתה לה כל בעיה עם הכבוד לדת. עם הגבול הראשון שהציב היה לה קשה בצורה בלתי אפשרית לתיאור. היא הייתה רגילה להיכנס עם גברים – שהכירה לפני חמש דקות – למיטה, להיכנס עם בנות לשירותי מועדונים ולפתוח את הרגליים שלה. כשהתאהבה באיתי לגמרי תוך כמה חודשים מאז התחילו לצאת, היא התחרפנה מהעובדה שישבו כל כך קרובים אבל היא לא יכולה אפילו לחבק אותו.
"אני יודע."
"אני שמרתי על ההסכם בשבילך ואתה הפרת אותו, אמנם לא בצורה ישירה אבל..."
היא לא הייתה רגילה לראות גבר בוכה. טוב, היא לא הייתה רגילה לראות גבר גברי וחזק בוכה. אבל איתי היה מיוחד, לא היה אכפת לו לצאת חלש. היא הכירה עוד כמה כאלה, אבל אף פעם לא יצא להם לבכות מולה. למזלה. היא תמיד חשבה שאם תיקלע לסיטואציות כאלו היא לא תדע איך להתמודד.
עכשיו איתי בכה. ראשו היה טמון בין ידיו, והיא רק רצתה ללטף את שערו החום הבהיר. להעביר אצבעותיה בגלים האלו, להצמיד את שפתייה לאוזניו.
"זה לא היה בכוונה."
היא גלגלה את עיניה. "ברור שזה לא היה בכוונה." בניגוד למה שהרגישה בפנים. היא המשיכה לדבר בקשיחות. היא פחדה שאם תבקע החומה הזו, היא תבכה גם היא. לא היה אכפת לה מהאיפור שימרח, היה אכפת לה בגלל שהיא לא רצתה שידע עד כמה היה חשוב לה ההסכם הזה. היא הרגישה שהוא היה כמו תעודה כזו שמאשרת שזו אהבת אמת, העובדה שהיא עומדת בזה בשבילו. אולי היא דווקא כן רצתה שידע, כמה זה כאב לה כשפגע בה. היא ניחמה את עצמה על ידי סקס טוב עם נערה יפה, מה שרוב הגברים היו עושים במקומה.
"אני מצטער." הקול שלו היה יציב, הוא היה בטוח בדברים שאמר ולא התבייש. הוא לא התבייש לבכות לידה, "לאבד" מן הגבריות שלו. מבחינתו, גבר יכול לבכות. מי אמר שלא? מי אמר שזה הופך אותו לחלש?
"ברור. אתה תמיד מצטער כשאתה חוטא." היא נזכרה כיצד בכל הפעמים בהן שכח להניח תפילין בבוקר, אמר שם השם לשווא, או נענה לבקשתה והסכים לה להתלבש מולו למרות שידע שמכנסיו יתהדקו. גם אז הוא הצטער אחר כך. וגם עכשיו, היא הייתה בטוחה שהוא מצטער מאותה סיבה. אלוהים כועס עליו בטח, על שנישק בן.
YOU ARE READING
ריקוד ללא מוצא // LGBT+
Romanceמתי מגיע היום בו השלדים יוצאים מהארון לאט לאט? נדב שחי כל חיו בעושר רב, מגלה שיש דברים שלא ניתן לקנות בכסף, כמו סליחה, כמו אהבה. ברק מנסה לפלס את דרכו בעולם ולשמור על המסכה שיצר לעצמו. אופל לומדת להביט על החיים בזווית קצת שונה ולימור מתכוננת לגרוע מ...
