Revenge

פרק 32- חלק ממני

-נקודת המבט של אביאל-

"כבר שכחתי כמה שוחד היה פשוט פעם." דביר נכנס מזיע למשרד שלי וניגב את מצחו ואת הקרחת שלו עם מטפחת שהייתה תמיד בכיס חולצתו.
דביר דודי היה בחור נוסטלגי, תמיד אהב לדבר על הפשע של פעם, של שנות השמונים שבהן הכל היה מותר ולהלין על עולם הפשע הקשה של היום.

"כמה עלה לנו הפעם?" סובבתי את כוס הוויסקי שלי על השולחן ודביר המיוזע התיישב בכיסא שמולי, אדיר היה זרוק על הספה בקצה החדר, מחייך לטלפון כמו מטומטם, בטח מתחיל עם מישהי בטינדר.

"חמישים," ענה בפשטות כאילו אלו עשרה שקלים והנהנתי.

"כמה יהיה הרווח?" שאלתי והרמתי את מבטי אליו.

הלילה ביצענו עסקה גדולה של הברחות מירדן, קוקאין ומריחואנה שהזרמנו במסיבות שלנו ב"מטרופולין" ובהפצות שניהלנו בשטחים שלנו.
לא היה ספק ששוטרים ועובדי מכס בגבול ישימו לב לכמויות שניסינו להבריח, דביר חשב שאני משוגע, אני עניתי לו שלכל אדם יש מחיר.

"פי שלושים לפחות," ענה והנהנתי מסופק.
בחודש האחרון הפקדתי את נושא ההברחות בידיו של דביר, קשר הדם היה התירוץ אבל על הנייר דביר בגלל הניסיון והותק בתחום הכיר את האנשים הנכונים במכס שהיה צריך לשחד בשביל לשחרר את הסחורה שלנו בשקט.

"יופי." הנהנתי, דביר לא נראה מרוצה ממש, אולי זה בגלל שמאז המוות של אבא שלי הוא הפך משותף לראש צוות בעסק שאני פיקדתי עליו, לי זה לא הזיז, מערך ההפצות שלי תקתק כמו שעון והכסף זרם כמו מים.

דביר היה צריך להתמודד עם זה, במקסימום להתנחם בנוסטלגיות שכל כך אהב.

הרמתי את ראשי לשעון שהיה תלוי במשרד, השעה הייתה כבר אחת עשרה וחצי ועדיין שתיתי וויסקי במשרד שלי, הייתי כבר צריך ללכת לשוהם.

רק אדיר ידע על הקשר שלי עם שוהם וגם זה לא כי ישבנו לשיחות נפש עמוקות אלא כי הוא היה כמו הצל שלי בחודשים האחרונים, היינו מסתובבים יחד בעסקים שלנו פעם בשבוע בכדי להפגין נוכחות, הוא היה במשרד שלי תמיד וביום יום היווה כמעין שומר ראש בין השורות.

בשבועיים האחרונים כשהתחלתי לחתוך מוקדם ולא להישאר במשרד או במטרופולין עד השעות הקטנות של הלילה הוא עשה אחד ועוד אחד.

"אני צריך לזוז." קמתי מכיסאי והרמתי את הג'קט המחויט שלי מגב הכיסא שעליו ישבתי, דביר הביט בי במעט עצבנות על כך שאני זז בזמן שהוא בדיוק הגיע.

לא התייחסתי אליו כאל משפחה שלי, בתקופה בה שהיתי בשיקאגו התנתקתי באופן חותך מכלל המשפחה שלי, לא שהיא הייתה גדולה אך היא הייתה קיימת.
הייתי נער משוחרר עצבני שרק רצה להתרחק מעולם הפשע הארור שאליו נולד, התחלת במכירות בעגלות ותוך שנים בודדות התיישבתי על כיסא מנהלים ובעל כורחי ניהלתי את העסקים החוקיים של משפחת אסולין.