Revenge

פרק 24- חסרה בנוף

Rihanna ft. Mikky ekko- stay
—
התעוררתי מכאבים חזקים בצלעות שלי, גנחתי בשקט וזעתי מעט, כל העצמות בגוף שלי כאבו, הרגשתי את השפה העליונה שלי הולמת בכאב וכך גם אזור העין השמאלית שלי.
הגרון שלי היה יבש והייתי זקוקה למים, ולמשככי כאבים נוספים בדחיפות.

פקחתי את עיניי מעט ואוטומטית קפאתי, כל חלק בגוף שלי כאב אבל זה היה שווה את זה.
שתי עיניים חומות כהות הסתכלו אליי במבט שעד היום לא זכיתי לקבל מאביאל אסולין.
מבט של רחמים? נחמה? רגש?

הוא ישב כשידיו על ברכיו והוא מניח את שפתיו היפייפות על כפות ידיו המשולבות, רעמת השיער שלו סוררת ורק רצתה שאעביר בה את ידי ואסרק אותה לאחור, זיפים ארוכים עיטרו את פניו והוא נראה חסר מרגוע, כמו תמיד.

הלב שלי החל לפעום מהר יותר, זה היה כמעט סוראליסטי לראות אותו מולי, כנראה שקיבלתי תשובה על השאלה האם הוא יודע מה קורה איתי, התשובה הייתה חיובית אך השאלה האם אכפת לו נותרה בסימן שאלה גדול.

ניסיתי לדבר אך לא הצלחתי להוציא מילה בגלל גרוני היבש, אביאל ישר קם והביא לי את כוס המים שהייתה בשולחן שעל ידי, הוא קירב את הקש לפי שתיתי בלגימות קטנות, הרמתי את ידי והגשתי לו את הכוס בחזרה, הוא לא דיבר הוא רק הביט בי ושתק.

״מה אתה עושה פה?״ שאלתי בלחש אך עם נימת בסקרנות, הלב שלי התחיל להלום חזק בגופי למשמע התשובה שלו.
לא יכולתי לתאר את ההרגשה לראות את אביאל מולי, שנאתי אותו על איך שהפך את חיי על פיהם ובו בזמן התגעגעתי אליו כי מאז שנפרדו דרכינו הרגשתי כאילו איזשהו חלק בחיים שלי הלך איתו, חלק שאהבתי, חלק שהרגשתי בו חיה.

״איך את מרגישה?״ הוא התעלם מהשאלה שלי וקירב את כיסאו אליי, באופן מפתיע הוא נטל את ידי בשתי ידיו והרים את מבטו אליי בחזרה, הפעולה הקטנה הזו גרמה לכל התדמית שבניתי להתפורר.
לא הצלחתי להחזיק את עצמי ודמעות קטנות זלגו במורד לחיי, לא יכולתי להרשות לעצמי להתפרק אל מול אביאל אבל זה ללא ספק היה חזק ממני..

הגוף שלי כאב, כל חלק ממנו אבל מה שבאמת הצליח לשבור אותי זה המגע הקטן מאביאל, אחרי ששמרתי את הסוד שלנו כל כך עמוק בתוכי הרגשתי שאני לא יכולה להחזיק את זה יותר, הסתרתי אותו מכל הקרובים אליי והשותף היחידי לסוד הזה היה מי שאמור להיות האויב שלי.

שאפתי אוויר עמוקות כי ידעתי שמה שאני עומדת להגיד לאביאל לא ימצא חן בעיניו, לרגע שקלתי להסתיר ממנו ולשקר ששדדו אותי, אותו השקר שאני הולכת לספר לאחים שלי ולחברות שלי, אבל ידעתי שלא אוכל להסתיר זאת ממנו.

״דוד בן הרוש מוסר לך ד״ש,״ אמרתי בקול רועד ועיניו של אביאל כבר לא גילו רחמים או נחמה, הן שידרו את הצד שהכרתי באביאל, מבט מקפיא, אטום, שגרם לי למשוך את היד שלי חזרה לחיקי למרות שהוא לא כעס עליי אלא זעם על דוד בן הרוש.