Revenge

פרק 5- מלאכית

-נקודת המבט של שוהם-

יצאתי מהמכונית שלי, הקטנה והאהובה עליי שאחי ליאב קנה לי לרגל יום הולדת עשרים ושתיים.
יונדאי i20 שעליה חפרתי לו ולשאר האחים שלי שאני כל כך רוצה.

באמצע החגיגות שלי בבריכה של הבית עם כל החברים הוא צעק לכולם בהיסטריה שיש חפץ חשוד ואנחנו חייבים לצאת מהר מהבית כדי שכולם ירוצו בפאניקה ויגיעו לקדמת הבית שם היא חיכתה לי עם סרט מתנה, גם אני הגעתי בריצה כדי לראות שבמקום פצצה מתקתקת קיבלתי את המכונית הקטנה, החדשה והמנצנצת שלי.

זו הייתה דרך מקורית ללא ספק.

טרקתי את הדלת אחריי וסידרתי את שרוולי השמלה הארוכה שלי. מזג האוויר היה קריר מעט מאחר והיינו כבר באמצע אוקטובר, זה עבד לטובתי כך שיכולתי להסתיר את הסכין שהדבקתי עם סלוטייפ לאמה שלי כשבבוא הרגע אוכל לשלוף אותה ולתקוע אותה לאביאל אסולין עמוק בגרון.

לא הייתי רוצחת, לא יכולתי לפגוע בזבוב והפעמים היחידות שהייתי הולכת מכות זה עם האחים הגורילות שלי שנהנו להתעלל באחותם הקטנה, לא הייתי אדם אלים אבל לא יכולתי לעבור על מה ששמעתי אתמול בלילה בשתיקה, הייתי צריכה שכולם כולל אביאל אסולין ידעו.

אף  אחד  לא  נוגע  במשפחה  שלי.

התקדמתי לבית המבוצר, כמו איזה טירה על אי בודד שמוקפת חומות, רק שבמקרה הזה היא הייתה מוקפת באנשים ששמרו על הבוס היקר שלהם.

כשפתחתי את שער הכניסה בקלילות, ישר הגיח חייל של אביאל ועצר אותי מלהתקדם.

״כן גברתי, איך אני יכול לעזור לך?״ הוא שאל וחסם אותי בגופו הגדול, הרמתי את מבטי אליו והבטתי לתוך עיניו בזמן שהוא ממש אבל ממש ניסה לא להסתכל על המחשוף שלי.

ידעתי שהייתי צריכה איזה סיפור כיסוי, הרי אני לא בטוחה שאביאל יודע על קיומי, ובטח ובטח שהוא לא יודע שאני אמורה להגיע.

שתי האופציות שלי היו כאלה.
הראשונה לומר שקבעתי איתו פגישה ושאני צריכה בוררות לגבי איזה עניין, אבל לקחתי את הרעיון הזה מהבורר ואביאל ממש אבל ממש לא היה משה איבגי.

האופציה השנייה היא שבאתי לפגוש את אביאללמטרות הנאה, ולשם הפגישה שמתי שמלה טיפלה נועזת.
אדומה וצמודה, עם מחשוף שעשה די פלאים לציצי הקטן שלי, היא נצמדה יפה לתחת שלי וגרמה לרגליים שלי להיראות ארוכות מהרגיל, נעלתי עקב גבוה והחלטתי פשוט להסתמך על המזל שלי בתור הזונה של אביאל להלילה, השעה גם שיחקה לטובתי.

״היי.״ חייכתי אליו ורכנתי מעט קדימה, הוא היה די טירון, היה לו ממש קשה לנתק את העיניים מהחברים הטובים שלי, ״אני אמורה לפגוש את אביאל.״ קולי היה בטוח ואפילו טיפה מתגרה, חייכתי חיוך קטנטן וסידרתי כאילו בהיסח דעת את החלק העליון של שמלתי בזמן שהשנייה התעסקה בשערי כמו איזו פוסטמה.