Revenge

פרק 2- כסף או עופרת

-נקודת המבט של שוהם-

״פעמיים הפוך קטן, הימני הוא הנטול.״ הנחתי את הספלים על המגשים שלי וחייכתי ליניב, הבריסטה המתוק שרק השתחרר מהצבא והתחיל לעבוד אצלנו.

״בוקר טוב.״ חייכתי חיוך רחב לזוג המבוגר שישב מולי והפרידו את ידיהם אחד מהשני בכדי שאוכל להניח את הספלים, ״הפוך קטן, נטול בשבילך אדוני.״ הנחתי את הספלים על השולחן והם הודו לי בנעימות.

לא הייתי אדם של בוקר, אפילו לא קצת, אבל ברגע שנכנסתי לעבודה תמיד דאגתי לשנות פאזה ולעטות על עצמי חיוך ומאה אחוז נחמדות, תמיד דאגתי להתנהג ללקוחות כמו שהייתי רוצה שיתנהגו אליי בבית קפה.

עבדתי בקפה צדוק שבמרכז העיר, בית הקפה שגדלתי עליו כשהייתי ילדה, כשהזמנתי עוגת תפוחים חמה עם גלידת וניל שהכינו במיוחד במקום והוסיפו לכל קינוח חם שיצא. לעבוד שם בתור מלצרית היה כמו סגירת מעגל בשבילי.

בית קפה קטן שנאמן למקור שלו ולמרות הביקוש הרב מסרב להתרחב כדי לשמור על המקוריות שלו ועל הסנטימנטים של בעלת המקום שאביה פתח את המקום כשהייתה ילדה.

והיום אני מלצרית שם, עובדת ולומדת מסביב לשעון עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם, מלצרים שכבר מזמן הפכו לחברים הקרובים שלי, ולא משנה פערי הגילים בינינו, בנינו לעצמנו חברות טובה של שלוש מלצריות קבועות שעובדות לא מעט זמן בבית הקפה.

״שושה, שולחן שתים עשרה מישהי שאני אשמח לא לשרת, אקח את שולחן שבע במקום,״ אודל לחשה באוזני וטפחה פעמיים על כתפי לפני שברחה לשולחן המתוק של שני המבוגרים שלי ונאלצתי לעמוד מול שתי קרציות שעלעלו בתפריט והתלוננו על התפריט הדל כל כך. אם הן היו מכירות את המקום הן היו יודעות שכל מנה שם שווה זהב.

״היי אני יכולה לעזור לכן?״ שאלתי בחיוך מתוק של מלצרית שרק מתה לשרת את הלקוחות האהובות שלה גם אם הן בצורת בניית ציפורניים באורך שיכול לדגדג את אלוהים וגופיית אלוהים היה מתבייש.

״דיי לא נכון!״ הבחורה הרעשנית יותר דפקה על השולחן והסתכלה עליי בעיניים פעורות.

בבקשה בבקשה בבקשה שאין לי גוש של נזלת באף באופן מבהיל.

״את לא אחות של ליאב?״ היא שאלה ומשהו בי מעט נרגע אבל לא נרגע, איך היא בדיוק קשורה לאח שלי? בבקשה בבקשה שהיא לא קשורה לאח שלי.

״כן,״ עניתי בשקט ובשוויון נפש בעוד בתוך תוכי נבהלתי מעט מכך שאחי מתעסק עם בנות כמוה, הוא בטוח לא מכיר אותה מהתואר השני במדעי המדינה.

״מדהים כמה שאתם דומים.״ בולשיט, סטוקרית מחורבנת.

״כן הרבה אומרים לנו.״ חייכתי חיוך שככל שהזמן עבר היה לי קשה יותר ויותר לזייף אותו, ״תרצו להזמין?״ השתוקקתי להיפטר מהמעמד הלא נעים הזה שאילץ אותי בכוח להיות נחמדה.