Revenge

פרק 26- העולם שלנו

-מזהירה מראש, פרק מעט קשה לקריאה-

-נקודת המבט של אביאל-

חניתי מול הבניין הנטוש בפאתי העיר, לאחרונה המקום הפך להיות כמעט כמו הבית השני שלי במסגרת ביסוס המעמד שלי, שפכתי כספי שוחד כמו מים והמשטרה ידעה לא להתקרב למקום הזה.

דאגתי לכסת"ח על עצמי בכל המובנים האפשריים, האנשים שלי עשו את העבודה הטובה ביותר בלהעלים את האנשים שהרגנו ואת הראיות, את האנשים שרק דאגנו להפחיד דאגנו גם שיסתמו את הפה שלהם, דאגתי להשליט פחד, לא האמנתי מספיק במונח כבוד כמו שאבי האמין בו.

אבי היה חביב הקהל, כולם בסביבה שלנו אהבו וכיבדו אותו, הוא היה מייעץ, מיישב סכסוכים ודואג לשלום בית.
אני זוכר שגם בתור ילד הבית שלנו היה תמיד מלא, אנשים יוצאים ונכנסים, אבא שלי משקיע את חייו באנשים של העיר, מלווה כספים למשפחות נזקקות ותורם רבות לפיתוח ושיפור העיר, אבי השקיע את חייו בעיר הזו והיא גמלה לו ברצח שלא הייתי מאחל לאף אחד.

מאידך היו לאבי אויבים רבים, כל השלטון של העיר לא היה מעריץ גדול מאחר ואבי ספג את כל האהדה מהאנשים, היו קריאות שירוץ לבחירות לראשות העיר ואני ידעתי שדבר כזה לא יכול לקרות, כי ידעתי מה אבא שלי עושה לאנשים בלילות.

אבי שלט ביד רמה בכל נושא ההימורים בעיר, גלגל מזה כל כך הרבה כסף בשנה שהוא לאט לאט לא היה יכול לוותר על הכוח ולאנשים שלא החזירו לו את ההלוואות שנתן או הסכימו לעצמם להמר ולהגיע לחובות עתק, אבא שלי דאג להם באופן אישי, מאוד.

משם דברים החלו מעט להידרדר, מלחמות על כוח, על שטח וכמובן שעל כסף הביאו את אבי להרבה מצבים שבהם הייתי צריך להגיע משיקאגו בכדי לעזור לו להשליט את הסדר, כי אני ידעתי להשליט את הפחד שאבי לא ידע להשליט והוא לא הבין שעם כבוד לא הולכים למכולת ושבסופו של יום כשהוא ידרוש את כספי האנשים בחזרה הכבוד הרב יעלם כלא היה.

ועכשיו כשאני ראש המשפחה ידעתי שאני לא מתכוון ללכת בדרכו של אבי ולסיים מתחת לאדמה, לצערו של אבי לא האמנתי באלוהים כך שבבית הכנסת לא אמצא את מותי זה בטוח.

לאחרונה התחלתי להזכיר לעצמי יותר ויותר למה אני כאן, לפני שפגעו בשוהם כמובן, החלטתי לרכז את כל מאמציי במציאת רוצחו של אבי ולחזור לבית שלי להתעסק באמת במה שהייתי טוב בו, יחד עם זאת מחשבות רבות על מי ימלא את מקומי בהיעדרי, לא מצאתי אף אדם ראוי מספיק.

אך כשנכנסתי לאותו בניין נטוש כל מי שהייתה בראשי זו שוהם, עליתי במדרגות הבטון השבורות כשפניה החבולות בראשי וידעתי שהלילה שלי עוד יהיה ארוך.

נכנסתי כשאותה תמונה קבועה ניצבה אל מולי, אדם גדול ממדים ישב קשור לכיסא בזמן שאדיר ויוגב נעמדו ומולו ודיברו בניהם, הייתי בטוח שזה משהו רציני עד שהתקרבתי והבנתי שהם בסך הכל מדברים על המשחק האחרון בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע.