Revenge

פרק 4- היורש

-נקודת המבט של שוהם-

התעוררתי באמצע הלילה מטריקה של דלת, כשהבטתי בשעון ראיתי שהשעה כבר שתיים בלילה, הטריקה לא הייתה אופיינית לאף אחד מהבית הזה, אפילו לא לליאב שידע שאני ישנה.
כנראה משהו ממש ממש עיצבן אותו.

ידעתי שברגע שאראה את הפנים שלי הם יעטו מסיכה שמחה של משפחה שלמה ומאושרת, כשאנחנו בכלל משפחת שחושבת שהיא מעל החוק.

הסטתי את השמיכה מעליי ופתחתי את הדלת שלי בשקט, התהלכתי בשקט בשקט לקצה המדרגות וחיכיתי בשקט בשביל לצוטט לשלושת אחיי הגדולים שכה השתדלו להרחיק ממני את העולם העגום שלהם, מקפידים לשמור את זה רחוק רחוק ממני.

״נו, מה נסגר?״ רפאל שאל בציפייה מעורבבת בחשש.
בזמן שליאב ויניר יצאו לקראת שבע מהבית רפאל נשאר איתי, לעשות בייביסיטר לאחותו הקטנה בת העשרים ושלוש.

״אני אהרוג אותו יניר, אני אהרוג את הטמבל הזה שחושב שהוא משהו, בידיים האלה אני אהרוג אותו.״ ליאב נשמע עצבני ברמות שבחיים שלי לא שמעתי אותו, ליאב האמנם היה טיפוס עצבני אך הוא מעולם לא יצא מהכלים.

״איך יכולת ללכת מאחורי הגב שלי ליאב? החלטנו שהכספים זה אני.״ יניר גם הוא נשמע כל כך חסר שליטה ברמה שפחדתי שיקרה משהו מסוכן בין האחים שלי. פחדתי שדווקא עכשיו כשאנחנו צריכים להיות הכי מאוחדים אנחנו נתפרק, ״אתה הולך לאסולין, מלווה ממנו חצי מליון ומפסיד אותם, מה נסגר עם המוח הדפוק שלך?!״ פערתי את עיניי ובלעתי את הרוק שלי בשקט, מנסה לא להשמיע שום רעש שיסגיר אותי.

הייתי חייבת להמשיך למוע, הייתי צמאה לדעת מה קורה כשאני לא נמצאת בבית או כשאני ישנה, ידעתי שכלום לא ורוד ושהם רק צובעים את הכל בורוד כשאני בסביבה, להגן על אחותם הקטנה.

״הוא לא משחק ליאב, הוא יהרוג אותך, הוא התכוון לכל מילה שיצאה מהפה שלו, ועכשיו כשאבא בכלא והתחת שלנו ככה חשוף.״ יניר היה חסר מנוחה, אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שיניר היה חסר מנוחה, היה לא רגוע, רציתי לרדת לשם ולהרגיע את הרוחות בין האחים שלי.

הייתי חייבת לברר מי זה האסולין הזה שכל כך מפריע את מנוחתם של האחים שלי שלגמרי לא פחדו מאף אחד.
היינו החזקים ביותר באזור שלנו, ואסולין הזה הוא הראשון שאי פעם ערער אותנו, את המשפחה שלי.

פחדתי מהשפעתו של מר אסולין המסתורי, אבל הרבה יותר פחדתי מהבשלכות של ההלוואה הסודית של ליאב מאחורי גבו של יניר.
ליניר אחי היה חשוב הכבוד, הוא כיבד את כל מי שכיבד אותו בחזרה ואף יותר, אך כשפגעת באמון שלו לא הייתה דרך חזרה.

כשהוא מצא את גרושתו בוגדת בו הוא לא התרגש ועשה רעש כמו שליאב או כל גבר אחר היה עושה, הוא סגר את הדלת, לקח מזוודה ועזב את הבית.
היא התחננה לסליחה, התקשרה אינספור פעמים בליווי הודעות, הייתה מגיעה לבית של אבי ואף למשרד של יניר, אבל הוא היה כמו קיר, לא מוכן לשמוע, היה מתעלם ממנה כמו אוויר וכשהיא הייתה מנסה לחבק אותו או לגעת בו שומר הראש שלו היה דואג שהכלבה הקטנה תישאר רחוקה.