Revenge

פרק 18- בחירות

-נקודת המבט של שהם-

התעוררתי מקרני השמש שחדרו בין חריצי התריסים בחדר, פקחתי את עיניי באיטיות, מתרגלת לאור שבעיניי.
לקחה לי שניה להבין איפה אני, הייתי במיטה של אביאל, ולמרבה הפליאה בלעדיו. השעון הדיגיטלי שעל השידה הראה שהשעה כמה דקות לשמונה, העיניים שלי לא הצליחו להישאר פקוחות אך ידעתי שאני צריכה להתארגן ולצאת מהבית של אביאל, יש לי משמרת ערב היום בצדוק ואני אצטרך להתאושש נפשית מליל אמש.

יצאתי מהמיטה כשאני ערומה כולי, הבטתי בכדי לוודא שהדלת מאחוריי סגורה, לא ידעתי מי האנשים שמסתובבים בביתו של אביאל, למען האמת לא הבנתי את שגרת המקום, לעיתים היה נראה כאילו אינסוף אנשים נכנסים ויוצאים מביתו ולפעמים היה נראה כאילו הבית ריק מאדם ורק אביאל נמצא בו.

לא ידעתי באיזה מהמצבים הבית נמצא כרגע, אספתי את השמלה השחורה שלי, אחרי שהאדרנלין מאתמול בלילה ירד פתאום היה לה ריח נורא של סיגריות ואלכוהול וגם שמץ של אביאל אסולין. לבשתי אותה במהירות ונכנסתי לחדר האמבטיה בחדרו, הנחתי מעט משחת שיניים על אצבעי והתחלתי לצחצח את שיניי, או לנסות לפחות.

המוח שלי היה בהשהיה, לא יודעת אם זה מחוסר שעות שינה או מחוסר עיכול של אתמול בלילה אבל הרגשתי כמו על טייס אוטומטי, סידרתי את עצמי במהירות כך שאתקרב להיראות נורמלית ולא כמו בחורה על מינימום שעות שינה ומיני טראומה.

הרגשתי מעין נפילת מתח, החודשים האחרונים היו רכבת הרים שבכל שנות חיי לא הרגשתי ככה, כל חיי התנהלו על מי מנוחות, מפלה אחת הייתה כשאימא מתה והשנייה כשאבא נכנס לכלא אבל אלה היו רכבות הרים מסוג אחר הן חיו לצדי ולא היו מרכז חיי כפי שאביאל משך אותי אט אט לעולם הזה, העולם שתמיד חי לצדי אך לעולם לא הרשיתי לעצמי להיות חלק ממנו.

אספתי את שיערי לקוקו גולגול גבוה שהצלחתי לקשור בעזרת קצוות שיערי, לקחתי נשימה עמוקה לפני שיצאתי שפתחתי את הדלת ויצאתי מחדרו של אביאל, העקבים בידיי מאחר ורגליי עוד דואבות מעמידה ממושכת איתן. ירדתי במדרגות אל הסלון הגדול, הבית היה שקט וזה הרגיש לי כמו אופציה מצוינת לצאת מהבית ולתפוס מונית בצד הדרך.

צעד פחדן אך בטוח, לא הייתי מוכנה לראות את אביאל, לא אחרי שהוא זיין לי את הצורה על שולחן העבודה שלו ולאחר מכן בקושי היה מסוגל להסתכל עליי, לא הייתי מוכנה לבושה שתציף אותי ברגע שאראה את פניו, כשהוא יביט בי בארשת פנים אדישה בעוד בי תתחולל סערת רגשות שאני לא רוצה בה, הרגשתי מעט חסרת אונים, תחושה שלא נתתי לעצמי להרגיש לעולם, ככה חינכו אותי בבית ותמיד הייתי כשידי על העליונה, לא חשתי כך הפעם.

הציפייה שלי לצאת מכך בשלום התפוגגה כשאביאל חיכה לי במטבח, שניה לפני הדלת כשכוס קפה שחור בידו, לבוש בחליפה, מעונב ונראה ללא רבב, ללא זכר לאתמול בעוד אני נראיתי כמו אתמול כמו בחורה שדפקו אותה כהוגן.