Revenge

פרק 10- חור שחור

Nirvana-about a girl
הגיוני שאני חוזרת על שירים שעוד היו בקאמבק, אבל יש שירים שפשוט כיף תמיד לשמוע.
—

"היי שוש." רפאל נכנס לבית וסגר אחריו את הדלת, בדיוק הוצאתי את חזה העוף מהמחבת והנחתי בצלחת לצד אורז ושעועית ירוקה, ליאב ויניר כבר ישבו ואכלו מהצלחת שלהם בשקט, לאו דווקא בגלל המתח ששרר בניהם אלא בגלל שכשאחים שלי אכלו הם היו בריכוז שיא מטורף.

זו הייתה הפעם הראשונה שישבנו ארבעתנו לאכול ארוחה משפחתית שאני הכנתי מאז שאבא שלי נכנס לכלא, השבועות האחרונים היו מטורפים גם מבחינתי וגם מבחינתם, כל אחד והחרא שלו בין אם זה בעבודה ובין אם זה אביאל אסולין שהיה פשוט כמו קוץ רציני בתחת.

"הגעת בזמן." חייכתי אליו והוא נשק למצחי לפני שהתיישב בכיסא הבר הפנוי שהיה סביב האי שבמטבח, הנחתי את הצלחת במקום שישב ותפסתי אני את המקום על הכיסא האחרון, הנחתי את ראשי עם כף ידי והבטתי בגברם שבחיי אוכלים ודיי נהנים למען האמת.

לכל אחד מהאחים שלי הייתה חיבה מיוחדת לאוכל וקיבה בגודל של פיל, הם היו מסוגלים לאכול בכל מקום ובכל שעה ולמען האמת זה המזל שלי, האוכל שלי תמיד גרם להם להניח את חילוקי הדעות ואת הריבים בצד ופשוט לשבת סביב אותו השולחן כמו אחים טובים.

"סיימת לארוז?" שאל ליאב בין ביס לביס ויניר הרים את עיניו מהצלחת בכדי להביט בי, הנהנתי קלות והאוויר שהייתי צריכה להוציא כמו נתקע בחזה שלי.
הייתי אמורה לעבור לדירה החדשה שלי בעוד יומיים, כל החפצים שלי כבר היו ארוזים וכדי למצוא פאקינג תחתונים הייתי צריכה לעבור בין אינסוף ארגזים.

לא רציתי לעבור מהבית הזה, בטח אנשים יחשבו לעצמם מי זו המפונקת הזו שמקבלת במתנה דירה חדשה ומתבאסת לעבור, והתשובה הפשוטה היא, אני.
לא רציתי לעבור כי כל כך אהבתי את הבית הזה, אהבתי את הזכרונות שלי ממנו, את הילדות ואת ההתבגרות, את ימי השישי של הקידוש סביב שולחן האוכל ואת רביצה על הספות בסלון.

הבית הזה פשוט הרגיש לי כמו בית, חם ועוטף, תמיד אחד מהאחים שלי היה שם כשהייתי מגיעה הביתה. תמיד היה בו חיים. אנשים נכנסים ויוצאים כדי לדבר ולהתייעץ עם אבא שלי, וזה מה שהיה הכי חשוב בבית הזה, יש לי זכרונות מאבא שלי שעדיין אפילו לא הלכתי לבקר מהפחד שאתפרק בבכי מול הפנים שלו דווקא כשאני צריכה להיות הכי חזקה בשבילו.

"מתרגשת?" רפאל שאל בחצי חיוך ומרפק אותי, הוא ידע שהתנועה הזו מרגיזה אותי אך בו זמנית גרמה לי לצחוק.
"טיפה," הודיתי ויניר חייך והניח את המזלג שלו, הוא סימן לליאב בראשו וליאב הנהן.

"מה את אומרת על מתנת מעבר?" שאל יניר וליאב קם מהשולחן בכדי ללכת לסלון ולהביא מתנה מלבנית עטופה, זו יכלה להיות רק תמונה וזה היה די מפתיע בהתחשב בכך שהאחים שלי לא היו בדיוק האנשים הרגישים בעולם בכדי ללכת ולפתח תמונה שלנו. ליאב הגיש לי אותה בחיוך וחזר להתיישב בכיסאו. העברתי מבט חטוף בכל אחד מהם לפני שהחזרתי את עיניי לעטיפה וקרעתי אותה.