אהבה בלי תנאים

לחיות או למות איתה

"אולי זה לא חלום אבל זה כן סיוט..."
הייתי כ"כ שבור וכ"כ עצבני שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
אז פשוט לקחתי את המפתחות של הרכב ויצאתי, משאיר הכל מאחורי.

ירין.
לא האמנתי למה שהוא אמר, לא יודעת למה אבל הרגשתי פגועה. חשבתי שהפעם זה נגמר ואין משחקים יותר אבל הוא שכב איתה היא אשכרה בהריון ממנו איזה עוד דברים צריכים לקרות בשביל שאני אבין שהכל תמיד משחק בשבילו. אני חושבת והדמעות לא מפסיקות לרדת, למה אני בוכה בכלל? הרי סיכמנו איפשהו שזה לא ילך בנינו אז למה אכפת  לי עד כדי כך שאני בוכה בגללו?
בעודי חושבת אני שומעת את הפלא' שלי מצלצל ועל הקו מישהו שאני לא מכירה נשמע ממש לחוץ.
~שיחת טלפון~
הלו?
+היי ירין? טוב שענית. זה דחוף. הוא אומר כולו מתנשף
מה דחוף? מי אתה?
+אין זמן לשאלות והסברים. תגיעי עכשיו לרחוב הגפן 8. עכשיו!
מה קרה? איך אני אגיע אין לי רישיון
+שלחי מיקום אני בא לקחת אותך. ביי.
הוא אמר במהירות וניתק את השיחה משאיר הרבה מקום למחשבות. לא היססתי, הבנתי שזה דחוף אז שלחתי לו מיקום מחכה שיגיע ואחרי חמש דק' הוא כבר היה אצלי, הוא נסע ממש מהר בשביל להגיע כולו מתנשף עם דם על החולצה והג'ינס ועכשיו אני עוד יותר לא מצליחה להבין מה קרה.

דניאל.
נסעתי במהירות לא שם לב לתמרורים ושם זין על רמזורים. הפלייליסט הקבוע מתגנן בפול ווליום ברכב ועובד בלופים עד שהזמר מבקש מים מאחורי כבר שתי ניידות, הראש מתמלא בעוד מחשבות והרגל מגבירה מהירות.
אני לא מריץ בראש את כל מה היה היום רק דבר אחד מצוייר לנגד עיניי, המבט שלה. המבט המאוכזב של ירין, נשבע שאם מבטים יכלו להרוג המבט שלה היה קובר אותי תחת אלף שכבות של אדמה. והראש שליי מדמיין אותה ואני ממשיך להגביר מהירות בשביל לשכוח אותה. אני אוהב אותה שאני מסוגל לחיות ולמות איתה. אני אוהב אותה אבל טיפש מספיק בשביל לא להגיד לה רק כי האגו מונע ממני לדבר איתה.
אני דפוק ושרוט. בזמן שכל זה רץ לי בראש אני לא שם לב שהמבירות מתחילה לעבור את ה-110 ואז בום. אני מרגיש כאב חד שקורע לי את הבטן.
  
                          המשך יבוא...

אז.. חברים שלי. עוד פרק(מותח אני מקווה..) הגיע לסיומו אני רוצה להגיד שאני ממש גאה בפרק הזה לדעתי יצא ממש טוב, תגיבו לי מה חשבתם נתראה בפרק הבא. צ'או