אהבה בלי תנאים

הטיסה

*שעה וחצי לפני הטיסה*
נק' מבט דניאל:
הסתכלתי בשעון ושמתי לב שעוד שעה וחצי הטיסה, פאק אני לא אספיק. הזמנתי מונית וציוותי עליה שתגיע בזריז, בנתיים נכנסתי למקלחת ואחרי שיצאתי והתלבשתי, אירגנתי את שאר הדברים. עשר דק' מאוחר יותר המונית ציפצפה, עשיתי סיבוב אחרון בבית בשביל לראות שלא שכחתי כלום (כי בכל זאת אני לא חוזר), לקחתי את האקדח והציוד שלי וירדתי למטה.
-קפיצת זמן לטיסה-
עליתי על המטוס שתי דק' לפני ההמראה והתמקמתי כמובן במחלקה הכי יקרה שיש, סידרתי הכל ופתאום שמעתי את האחראי אומר משהו שממש עיצבן אותי.
שלום נוסעים נכבדים, נעים מאוד. שמי אופיר כהן ואני האחראי טיסה שלכם להיום, הטיסה אמורה לערוך בערך 9 עד 10 שעות, אבל נאריך מעט כי יש עוד נוסעים שצריכים לעלות לטיסה מארץ אחרת. יום טוב.
איך שהוא סיים את המשפט קמתי אליו בעצבים, פתחתי את הדלת של תא הטייס ורגע לפני שהוא לחץ על כפתוריי ההמראה תפסתי לו בצווארון לחולצה, מכוון לו אקדח לראש ופונה אליו עם לסת הדוקה מעצבים.
לא מספיק הטיסה עורכת עשר שע' אתה גם מאריך לי אותה? כדאי לך לקצר את הטיסה כמה שיותר כי יש לי פגישה וחיסול חשבונות, אני דניאל קייל העבריין המפורסם ואם לא תחליף את ההודעה ותקצר את הטיסה, אתה תיהיה חלק נורא מכובד מחיסול החשבונות שלי. ברור?! אז אם תואיל בטובך.. אני רוצה לשמוע אותך מתקן מה שאמרת, אחרי שסיימתי לאיים עליו הוא כמובן מיהר לבצע את מה שביקשתי תוך כדי שהוא מזיע מפחד
שוב שלום לכם נוסעים נכבדים, מצטער על העיכוב הרגע הודיעו לי שהטיסה מתקצרת לשמונה שעות בערך, עימכם הסליחה.
קריאות בוז נשמעו במסדרון המטוס, החזרתי את האקדח למכנס וחזרתי למקומי גאה ביותר.

•בנתיים בישראל•
בוקר טוב שייקו, היום יש בית-ספר ואתה מתחיל כיתה א'. קום חיימשלי. לחשתי באוזנו ומיד התפשט לו חיוך על הפנים, התלבשנו זריז וירדנו למטה בשקט, הכנתי לנו כריכים ויצאנו מהבית. למזלי הבית-ספר עשר דק' מהבית שלנו ככה שהכל סבבה, בכניסה לבית-ספר אחרי שאמרתי בוקר טוב לשומר הצצתי בפלא' וגיליתי שרבע לשמונה, בחיים לא הגעתי בשעה כזאת.. טוב נו, זה בטח מההתרגשות שאחי הקטן בכיתה א'. ניקיתי את הראש מהמחשבות, ליוותי את שי לכיתה, חיבקתי אותו והתקדמתי לכיוון יא'4 שזו בעצם הכיתה שלי. הסתכלתי לכיוון השולחן וראיתי שם את נועה הבסטי שלי, חיבקתי אותה ואז היא אמרה.
נועה: את לא מאמינה.
מה? מה קרה? שאלתי אותה בדאגה.
נועה: כלום
אה נו יא סתומה הלחצת אותי. אז מה יש?
נועה: מחר מגיע אלינו ילד חדש מפריז ולפי השמועות הוא העבריין הכי גדול שמה אבל מה? חתיך אש, אני מקווה שהשמועה על היופי שלו נכונה ככה סופסוף יהיה לך מישהו. היא קרצה לי, באתי לענות לה אבל בדיוק המורה נכנסה אז רק עניתי לה שנדבר אחרי הלימודים.
-קפיצת זמן לסוף יום-
אחרי שהלימודים נגמרו, הלכתי בהתרגשות לכיוון הכיתה של שי בשביל שייספר לי איך עבר היום הראשון שלו, שהגענו הביתה אחרי שסיים לספר שלחתי לנועה הודעה שנדבר עוד שעה בערך אחרי שאדאג ששי יאכל צהריים. בזמן האוכל הוא הוסיף שנהנה והכיר חבר חדש בשם אביב וממש שמחתי בשבילו, שסיימנו לאכול הוא הציע שנשחק ועניתי שבטח אחרי שנפנה מהשולחן, פנינו הכל והתכוונו לעלות למעלה שלפתע, דפיקות חזקות בדלת.